מנגנון כלכלי. כדי לעזור לחבריה להתיישב בארץ, היתה המפלגה חייבת להקים כאן מנגנון כלכלי שני, שעסק בשיכון, בביטוח בריאות, בחינוך, במציאת תעסוקה. מפלגה טיפוסית זו, מלפני 40 שנה, היתה מצויידת בסגולות מסויימות שנבעו מנסיבות אלה. רוב מנהיגיה חיו בחוץ־לארץ. שם גם התגבשה האידיאולוגיה שלה, בלי קשר רב למציאות של ארץ־ ישראל, ובוודאי בלי קשר לבעייה הערבית. שלט בה קומץ מגובש של מנהיגים, שחלשו על האימפריה הכלכלית המתפשטת שלה, אשר בסיסה היד. בחוץ־לארץ, בעוד שפעולותיה התנהלו בארץ.
עדיין לא היתה קיימת מדינה. למנהיגות הציונית לא היו כוחות משטרה ובתי־סוהר. לא עמדו לרשותה המכשירים הרגילים לכפיית חוקיה והוראותיה על אוכלוסי היישוב. אך עמדו לרשותה המפלגות ומוסדותיהן. כך נעשו המפלגות, בחכרה מלאה, למכשירי־שלטון, המצויידים בכמה מן התפקידים וממכשירי־הכוח השייכים, בדרך כלל, למדינות.
הברים שרצו להפר את משמעת מפלגתם לא יכלו לעבור, סתם כך, למפלגה אחרת. אם היו חברי־קיבוץ, הרי קיבוצם היה שייך למפלגה. פרישה מן המפלגה היתה כרוכה בפרישה מן הקיבוץ. פירוש הדבר היה אבדן הבית, מקום־העבודה, הבטחון הכלכלי, חוג הידידים וכל שאר הדברים המהווים את חייה של משפחה. אחרי אבדן כל אלה היה על הפורש להתחיל בחיים חדשים לגמרי, בעולם הלא־נודע שמחוץ לקיבוץ. (הקיבוץ היה מורכב, בדרך כלל, מקבוצה של אנשים שהכירו איש את רעהו מאז ימי ילדותם, שבאו לארץ ביחד, שהשתייכו לאותה המפלגה. עד לפני זמן לא רב, היה פשוט בלתי־אפשרי לחבר קיבוץ להשתייך למפלגה אחרת מאשר חבריו, כיוון שהקומונה עצמה היתה חלק בלתי נפרד מהמנגנון המפלגתי. אפילו היום מתחיל בכמה מקיבוצי מפ״ם למחרת הבהירות צייד־מכשפות, כדי לגלות מי הם שלוֹשת או ארבעת הנון־קונפורמיסטים שהצביעו בעד מפלגה אחרת).
מחוץ לקיבוץ היו התנאים פחות קיצונים, אך לא שונים. חבר מפלגה יכול לחיות בשיכון מפלגתי, לעבוד במקום עבודה שסיפקה לו לשכת העבודה המפלגתית הכפופה לשליטת האגודה המקצועית המפלגתית, לקבל הלוואה ממוסד כספי מפלגתי, לקרוא את העתון המפלגתי ולהתהלך בחוגים מפלגתיים. לאיש כזה היתה עלולה הפרת המשמעת המפלגתית להביא תוצאות חמורות מאוד.
ענייני הלאום התנהלו על פי הסכמים בין הנהלות המפלגות. לפני קום המדינה היו הקונגרסים הציונים, שהתכנסו אחת לכל כמה שנים באירופה,