להלכה, למען האחדות הלאומית. אולם למעשה המשיך הזרם הדתי הנפרד להתקיים בתוך מערכת החינוך הממלכתית. הוא כפוף לשלטון המפד״ל, מספק אלפי מקומות עבודה לחבריה ורבבות טירונים צעירים לתנועות הנוער שלה. שתי מפלגות אדוקות יותר מקיימות מערכת־חינוך עצמאית, הממומנת על־ידי הממשלה בלי להיות כפופה למרותה.
אפשר להרבות בדוגמאות כאלה בכל השטחים, חוץ מן הצבא, שהוא ממלכתי באמת. למעלה ממחצית הכלכלה שייכת במישרין ובעקיפין להסתדרות, שאינה רק האגודה המקצועית הגדולה ביותר, אלא גם המעביד הגדול ביותר בארץ. כך נוצר מצב מוזר שבו הארגון העיקרי של העובדים הוא גם הגוף העיקרי הדוגל בקיום שכר עבודה נמוך ככל האפשר. ההסתדרות הפכה למכשיר העיקרי לשיטור העובדים ולדיכוי שביתות, שהן היום ברובן שביתות פראיות המכוונות נגד ההסתדרות ונגד מדיניות־השכר הממשלתית יותר מאשר נגד המעבידים הפרטיים. בסיכסוך טיפוסי נפגשים שלושה חברים, שלושתם חברי המנהיגות של אותה מפלגה, כשאחד מהם מייצג, כביכול, את השובתים, השני את המפעל ההסתדרותי שבו פרצה השביתה, והשלישי את משרד העבודה הממשלתי.
בהסתדרות עצמה מחולק השלטון על־פי מפתח מפלגתי קפדני, כשכל אחת ממפלגות הפועלים משבצת מספר פרופורציונאלי של עסקניה במנגנון ההסתדרות ובמוסדותיה בכל המשטחים. אכן, זוהי הסתדרות של עסקני מפלגות יותר מאשר הסתדרות של עובדים.
★ ★ ★
לפיכך כל מפלגה ציונית היא ממלכה כלכלית גדולה.
למפ״׳ם יש עשרות קיבוצים המהווים חלק בלתי נפרד ממנגנון המפלגה והמממנים את מערכת הבחירות שלה, את מוסדותיה ואת מערכת יחסיה הבין־לאומים. לקיבוצים אלה יש מחזור שנתי של מאות מיליוני לירות, ויש להם יד בתעשיה ובכל שטחי הפעילות הכלכלית. הם מצפים מן המפלגה שתדאג לכך, שהממשלה תעמיד לרשותם תקציבים ואשראי, והדבר ממלא תפקיד חשוב בשיקולי המפלגה כאשר עליה להחליט אם להצטרף לקואליציה ממשלתית, או להקים מערך עם מפלגת השלטון, או — בעתיד הנראה לעין — להיבלע בתוכה.
למפד״ל יש שני בנקים וכמה מפעלים כלכליים גדולים. חוץ מזה היא מספקת אלפי מישרות לרבנים, משגיחים על הכשרות, משגיחים למלחמה