הממשלה שלטון מוחלט על כל הפעילות הכלכלית, שלטון הפועל על פי שיטה מחוכמת מאוד של פיקוח על האשראי, רשיונות, מיכסות, זכיונות, מונופולים, סובסידיות, מיסוי, פיקוח על המטבע וכו׳. כל זה מופעל ללא תיכנון מרכזי, כי אין מוסד אמיתי לתיכנון כלכלי בנמצא.
אנשים רבים התעשרו בישראל, אך איש לא התעשר בלי שהממשלה רצתה בכך. יזמים פרטיים, בייחוד יהודים מחוץ־לארץ, יכולים לזכות בתנאים שלא־ייאמנו להקמת מיפעלים חדשים. במיקרים אחדים, שזכו להד נרחב, קיבלו נוכלים ורמאים מידי הממשלה הלוואות ומענקים שעלו בהרבה על כל הסכומים שהושקעו במיפעלים שהוקמו על־ידם. אך כל פעולה תלויה בהתערבות ממשלתית או בתמיכה ממשלתית כלשהי, הניתנות או אינן ניתנות באורח שרירותי למדי, ללא שום קריטריונים אובייקטיביים, וללא זכות־עירעור.
יש הסבר גם לשיטה קפריזית זו. בשנים הראשונות של המדינה זרמו סכומי־כסף גדולים לתוך המדינה בדלת האחת, בעוד שמאות אלפי עולים חדשים נהרו אליה בעד לדלת השניה. היה צורך לספק לכולם מקומות־עבודה, ובמהרה. לכן הוקמו בתי־חרושת ללא אבחנה, בדרך כלל ללא בדיקה רצינית של ריווחיותם הפוטנצאלית. בעוד שבמה השקעות הוכחו כחיובית, נכשלו אחרות. חלקים גדולים של הכלכלה תלויים דרך קבע בסובסידיות חדשות מידי הממשלה, דבר המעניק לממשלה כוח כלכלי מכריע.
המפלגות הפוליטיות, החולשות על הממשלה, משתתפות בכוה זה, כשחלק־הארי בידי מפלגת העבודה; אך כל שאר המפלגות מקבלות את חלקן. אם המפלגה מאורגנת כהלכה, היא תשתמש בהטבות שהיא מקבלת מידי הממשלה, הסוכנות היהודית, הרשויות המקומיות וההסתדרות, וכן ברווחי מיפעליה הכלכליים של עצמה, כדי לזכות בקולות על־ידי מערכת־ תעמולה ממומנת היטב ועל־ידי אספקת משרות. אם תנחל נצחון בבחירות, כלומר — תזכה בכמה מקומות נוספים בכנסת, היא יכולה להמיר הישג זה בהטבות כלכליות נוספות, בעת הרכבת הקואליציה הממשלתית החדשה. כך נוצר עוד מעגל־קסמים.
במרכז־הכוח עומדת מפלגת העבודה, החולשת על כל משרדי־הממשלה החשובים, ועל כל עמדות־המפתח האחרות במדינה, החל בנשיא המדינה ועד למזכיר הכללי של ההסתדרות וראשי כל הערים החשובות. גם לפני שהצטרפו אליה רפ״י ואחדות־העבודה, כאשר חלשה רק על שליש מציבור