מטבעה להתפשטות, לפחות בגבולותיה ההיסטוריים המירביים של ארץ־ ישראל. לפיכך טבעי הוא לציוני קשיש לתבוע ״שיחרור״ כל ארץ־ישראל, כדי לפנות את השטח להתנחלות יהודית.
אולם תביעה אינסטינקטיבית זו, הטבעית למדי אחרי מלחמה עטורה נצחון, מתנגשת בתכונה יסודית אחרת של הציונות: הרעיון של מדינה יהודית הומוגנית. ישראל לא הצליחה לשלב בתוכה, מבחינה נפשית ומכל בחינה אחרת, את 350 אלף הערבים הישראליים; איך תקלוט, איפוא, מיליון ומחצית המליון ערבים?
סיפוח השטחים ותושביהם היה הופך את ישראל למדינה דו־לאומית, רעיון שרוב הישראלים מתעבים אותו. גרוע מזה, הריבוי הטבעי של הערבים הפלסטינים עולה פי שניים על זה של הישראלים הערביים (40 לאלף בשנה לעומת 18.) עליה המונית יהודית אינה נראית באופק. מובטח איפוא שהערבים יהוו רוב בארץ־ישראל השלמה תוך פחות מדור אחר, ובכך ישיגו את אשר ביקשו להשיג לפני קום מדינת־ישראל — מדינה פלסטינית בארץ כולה, בה ישלוט רוב ערבי היכול לשים קץ לעליה היהודית.
ייתכן שקיים פלג מטורף בקרב חסידי הסיפוח, המאמין שרצוי ואפשר לגרש את הערבים מן הארץ, כך שארץ־ישראל השלמה תהיה כולה מדינה יהודית הומוגנית. אחרים מציעים שלא יינתנו לערבים זכויות אזרחיות אחרי הסיפוח, כשהאזרחים העבריים מחזיקים בכל הכוֹח המדיני ושולטים באוכלוסייה ילידה המהווה כיום מיעוט גדול, ושתהיה מחר רוב. כמה פוליטיקאים מאנשי המפלגות הוותיקות אף הציעו בפומבי מדיניות, שמטרתה ״לעזור ולעודד את הגירת הערבים מארץ־ישראל.״
סיפוח פירושו הפיכת ישראל לאימפריה ציונית, בעלת מישטר קולוניאלי. שיחלוש על התושבים הערביים. איש לא יאמין ברצינות שבתוך אימפריה כזאת, שבה תלך ותגדל בעיית הבטחון הפנימי וההתנגדות המזויינת, אפשר יהיה לשמור על הדמוקראטיה אף לגבי האזרחים העבריים. שלטון שרירותי וחוקי־חירום נוטים להתפשט בכוח עצמם כאשר מפעילים אותם בממדים נרחבים. בדרך זו או אחרת יביא הסיפוח לסופה של ישראל כפי שהכרנוה, סופה של כל תקוה להשתלבות במרחב בדרכי שלום. ישראל תיהפך סופית למדינת צלבנים מזויינת.
דבר זה נכון לא רק לגבי סיפוח רשמי לאלתר. הקפאת הסטאטוס קוו עלולה להביא סיפוח ממין אחר — סיפוח זוחל, מעשי, בלתי מוצהר, שיוגשם באמצעות מאות מעשים ומחדלים קטנים. כאן מקימים יישוב עברי