חדש, האחזות זמנית שנועדה, כביכול, לעזור למישטר הכיבוש; שם מוחקים מעל פני הארץ כפר ערבי נטוש, ״מטעמי בטחון ומטעמים סניטריים״ (כפי שאמר משה דיין לא מכבר בכנסת, בתשובה לשאילתה שלי על השמדת הכפר ג׳יפטליק, ליד גשר דאמיה.) מעשים כאלה, בהצטברותם יביאו את המדינה לנקודה שממנה אין עוד דרך חזרה. התוצאה תהיה דומה לזו של סיפוח רשמי. הסיפוח המעשי, נוסח לוי אשכול, אינו אלא המשך הציונות ״המעשית״ הישנה, שלוי אשכול עצמו היה אחד מחסידיה ובוניה.
האפשרות השלישית היא לעודד את ערביי פלסטין להקים רפובליקה משלהם. ידידי ואני דגלנו בתוכנית זו, כחלק מהשתלבות ישראל במרחב השמי, מאז מלחמת העצמאות, זמן רב לפני מלחמת ששת־הימים וכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה.
בנסיבות הקיימות פירוש הדבר כי ממשלת־ישראל תציע לערביי פלסטין להקים מדינה לאומית משלהם, תוך התנאת הצעה זו בכריתת אמנה של שיתוף פעולה בין פלסטין וישראל.
התוכנית המפורטת נוסחה על ידינו, בוועידתה של תנועת העולם הזה — כח חדש בחודש מארם 1968, כלהלן:
ארץ־ישראל בשלמותה היא מולדת לשתי אומות — האומה העברית והאומה הפלסטינית.
שלמות ארץ־ישראל היא צורך נפשי, מדיני, כלכלי ובטחוני לכל תושביה, והיא תיכון רק על פי הסדר בין שתי האומות המעורות בה, אשר לכל אחת מהן זכות לעצמאות לאומית.
היישות הלאומית של שתי אומות ארץ־ישראל תתגלם בשתי מדינות: מדינת־ישראל ומדינת פלסטין, שתהיינה קשורות זו בזו במיסגרת מדינית, כלכלית ובטחונית משותפת.
מדינת־ישראל תעודד את הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת־עזה, בתנאי שמדינה זו תהיה קשורה עם הקמתה באמנה בטחו־