לחלוטין כמו שהיה קו שביתת הנשק, אותו חצו רק חבלנים, חיילים ומבריחים. פלסטין משמשת כגשר כבר היום.

אם תציע ממשלת־ישראל לאומה הפלסטינית את עזרתה בהקמת הריפובליקה שלה, ואם הצעה זו תתקבל על־ידי ההנהגה הפלסטינית האחראית והמוסמכת, באישור המוני העם, יהיה הצעד הראשון של מנהיגים אלה לנסוע לקהיר ולבירות ערביות אחרות, כדי לרכוש תמיכה ערבית כללית לפתרון זה. אני סבור שמצרים ובעלות בריתה אמנם לא יקדמו אותו בברכה גלוייה ופומבית, אך יבהירו כי אינן מתנגדות לו או ישלימו עימו. אכן באחד מנאומיו האנטי־ישראלים הקיצוניים ביותר שנשא גמאל עבד־אל־נאצר בשלהי 1967, הוא הדגיש שאת בעיית פלסטין חייבים הפלסטינים לפתור בעצמם, וכי מהם צריכה לבוא היוזמה לכך. רבים ממנהיגי פלסטין ראו בכך אור ירוק לפעולה בדרך זו — בזהירות.

אולם — כך שואלים ציונים אחדים — האם הפלסטינים הם אומה ? אחרי ככלות הכל, מעולם לא היתה קיימת מדינה ערבית עצמאית בארץישראל. איזו זכות יש לפלסטינים למדינה משלהם?

יש אירוניה מסויימת בכך ששאלות כאלה נשמעות מפי ציונים דוקא, שהרי לא עבר זמן רב מאז הוטחו אותן שאלות עצמן בפניהם שלהם. האם היהודים הם אומה ? האם היישוב העברי בארץ־ישראל הוא אומה של ממש, הראוייה למעמד של מדינה?

זכורני שאותן השאלות עצמן הושמעו בפי תועמלנים צרפתיים בימי מלחמת השיחרור האלז׳ירית, שתמכתי בה. גנראלים ומדינאים צרפתיים הודיעו לי בכובד ראש שאומה אלז׳ירית פשוט אינה קיימת, שאין היסטוריה אלז׳ירית, שבני אלז׳יריה לא היו מעולם מאוחדים, שאף פעם לא היתה קיימת מדינה אלז׳ירית עצמאית ומאוחדת.

התשובה לגבי הפלסטינים היא כפי שהיתה לגבי העברים והאלז׳ירים: עם המאמין כי הוא אומה, הופך על־ידי כך לאומה. אין אבן בוחן אחרת. כאשר עם שואף למדינה, נכסף אליה ופועל למענה, הוא ראוי לריבונות. אין כל חשיבות לשאלה אם היתה אי־פעם מדינה לעם הזה או אם היתה לו היסטוריה נפרדת. גם כיום גדולה האומה הפלסטינית מאומות רבות אחרות, שהן חברות באירגון האומות המאוחדות.

אם רוצים ערביי פלסטין במדינה או לאו — אין זו נקודה לוויכוח בניו־ יורק או בפריס. המיבחן הוא בשכם, ברמאללה ובעזה. מי שמבקר בערים אלה ומחליף דברים עם תושביהן אינו יכול שלא להתרשם מעוצמת הלאומיות הפלסטינית, מאמונתם העמוקה של בני כל הגילים האומרים בפירוש:

203