טים היא ההצעה הבלתי פופולארית ביותר שיכול אדם בישראל להציע. אולם בטוחים אנו שבעיית הפליטים היא המפתח לשלום, וכי ההתפייסות בין ישראל ובין האומה הערבית הפלסטינית, שהפליטים הם חלק ממנה, היא ראשיתה של הדרך לשלום, ולא סופה. לכן הצענו הצעות מפורטות לפתרון בעיית הפליטים, הצעות שנתקבלו על דעת אישים ערביים לאומיים, ושתאמוּ, לדעתנו, את צורכי הבטחון והכלכלה של ישראל. אך מלחמת ששת־הימים שינתה את המציאות שינוי מהותי — הן לטובה והן לרעה.
★ ★ ★
מלחמה זו יצרה בעיית פליטים חדשה. בעוד שמאות אלפים מפליטי מלחמת העצמאות נשארו במחנותיהם בשטח שנכבש על־ידי צה״ל במהירות הבזק בששת ימי יוני 1967, חצו רבע מיליון עד שליש המיליון פלסטינים את הירדן מזרחה והפכו שם פליטים, בעוד שמספר קטן יותר במקצת ברח מרמת הגולן לתוך סוריה.
שוב קשה הניתוח. כיוון שאיש בישראל לא ציפה לכניסת ירדן למלחמה, לא היתה קיימת תוכנית ברורה מה לעשות בתושבי השטחים הכבושים בעת המיבצע הצבאי ומיד אחריו. בהיעדר תוכנית כזאת, פעלו המפקדים המקומיים ביוזמתם, ובדרכים שונות. אחדים מהם, אולי בהשפעת משה דיין, עודדו כנראה בריחה ערבית חדשה. ערבים רבים עזבו מרצונם. חוסר ההזדמנויות הכלכליות בגדה המערבית, ועל אחת כמה וכמה ברצועת עזה, שהוזנחו על־ידי שלטונות ירדן ומצרים, המריצו מספר גדול של צעירים וצעירות במשך 20 השנים לבקש תעסוקה בכווית, בסעודיה ובארצות אחרות. צעירים אלה נהגו לשלות חלק משכרם למשפחותיהם בארץ־ישראל, ולגבי משפחות רבות היה זה מקור ההכנסה היחיד. כאשר משפחות אלה מצאו את עצמן בשטח המוחזק על־ידי ישראל, הן חששו שהכספים מארצות־ערב לא יגיעו עוד. הם מיהרו לחצות את הירדן, כל עוד הדרך פתוחה. סוג אחר של פליטים חדשים היה מורכב מן הפליטים הקודמים, שחיו במחנות בגדה המערבית והועברו על־ידי המפקדים הישראלים אל מעבר לירדן. כמה אלפים גורשו באורח שרירותי מן העיר קלקיליה ומכפרים אחדים באזור לטרון, כאשר מישהו החליט, ללא אישור הממשלה, להרוס מקומות אלה מתוך ציפיה לתיקוני גבול קטנים. תושבי קלקיליה הורשו לאחר מכן לחזור לעירם ולבנות מחדש את בתיהם, בעזרת הממשלה.
כאשר מצוקת הפליטים החדשים החלה ליצור כותרות בעתונות העולם.