ביותר. כפי שראינו, נוצר מעגל הקסמים בעקבות התנגשותן של שתי תנועות היסטוריות מקוריות. השפעות זרות השתלבו במצב זה׳ אך לא יצרו אותו. אילו נעלמו השפעות אלה מחר — הודות להתערבות ההשגחה העליונה — היה העימות בין שתי התנועות נמשך. לכן יש לחפש את הפתרון אצל הצדדים עצמם.
★ ★ ★
החלק הראשון של הפתרון המוצע על־ידי הוא כינון אמנה בין ישראל ומדינה ערבית פלסטינית חדשה, כמתואר בפרק קודם. פתרון זה, יחד עם יישוב הפליטים, ניתן להגשמה על־ידי ישראל וערביי פלסטין, בלי מגע רשמי בין ישראל וארצות־ערב האחרות. החלק השני של הפתרון הוא איחוד שמי, קונפדראציה גדולה של כל המדינות במרחב.
אין סתירה בין שגי החלקים. איני רואה בפדראציה של ארץ־ישראל תחליף לשלום ישראלי־ערבי כולל. להיפך, את השלום הזה ניתן יהיה להשיג ביתר קלות אחרי שתיפתר בעיית ארץ־ישראל בהסכמה הדדית.
בעיית ארץ־ישראל היא הסיבה וגם האמתלה לעמדתן המלחמתית של האומות הערביות האחרות כלפי ישראל. בכל הכרזותיהם מדגישים המנהיגים הערביים, שהמטרה היחידה למלחמתם בישראל היא ״לשחרר את פלסטין״ או ״להחזיר את הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני״. אם יכריזו ערביי פלסטין שהם רואים את עצמם משוחררים, ושזכויותיהם החוקיות הוחזרו להם, יעלם ממילא המכשול העיקרי לשלום. לשון אחרת, אותם מנהיגים ערביים החפצים בעומק ליבם בהסדר עם ישראל יוכלו לדבר ולפעול בהתאם לרצונם זה אחרי שתיפתר בעיית ארץ־ישראל. עד אז ייחשב כל דיבור וכל מעשה כזה כבגידה בערביי פלסטין. לכן מהווה פתרון בעיית ארץ־ישראל כמעט תנאי מוקדם לשלום שמי כללי. מן הצד האחר דרוש שלום שמי, כדי שהפתרון הארץ־ישראלי יהיה בעל משמעות וכה עמידה.
הייתי רוצה להסביר כאן מדוע אני משתמש במונח ״שמי״. הסיבה אינה נעוצה בגזע. במרחב שלנו אין המוצא הגזעי של איש בטוח יותר מאשר במקומות אחרים בעולם. בעיני עברים וערבים כאחד, אין כיום משמעות לעניינים גזעיים. ערכו של המונח שמי נעוץ בכך שהוא שם את הדגש על המורשה ההיסטורית המשותפת לכל העמים הדוברים שפות השייכות למשפחה השמית — ערבית, עברית, אמהרית, וכן הלאה. הוא מדגיש גם את הרקע התרבותי והרוחני המשותף של כל עמי המרחב שלנו, המושפעים