כל כך מעברם. מבחינה זו כוללת משפחת התרבות השמית גם את התורכים, הכורדים והפרסים, שמוצאם הגזעי שונה והדוברים שפות לא־שמיות, אך דברי ימיהם קשורים בתרבות העולם השמי והדתות השמיות הגדולות.
אבל חשיבותו העליונה של המונח השמי, שאין לו תחליף, היא בכך שהוא כולל אוטומאטית ערבים ועברים כאחד, שהוא מסביר את עצמו בנקל במרחב ובעולם כולו, ושיש לו משמעות שווה בכל השפות. לכן הוא מבצבץ, כפי שכבר ראינו, בכל המיסמכים שנולדו בתקופת המגעים הראשונים בין הערבים והציונות.
אמונתי העמוקה ביותר היא — ואולי זו הנקודה שבה נבדלים אני וחברי מאנשים אחרים השואפים לשלום במרחב — ששלום כזה אינו יכול ואינו צריך להיות נוגד את השאיפות הלאומיות הן של העברים, הן של הערבים. הלאומיות תשלוט שלטון עליון בימינו בכל ארצות המרחב, ושום דבר לא יעצור בעדה. כל רעיון, ויהיה נשגב ככל שיהיה, שיהיה נוגד את התחושה הלאומית של העמים הנוגעים בדבר, תחלוף ההסטוריה על פניו.
אני עברי לאומי, ואני רוצה לשאת ולתת עם ערבים לאומיים. רוצה אני לומר להם: חמישים השנים האחרונות הוכיחו שלא אתם ולא אנחנו יכולים להגשים את שאיפותינו הלאומיות כל עוד אנחנו לוחמים איש ברעהו. שתי תנועותינו הלאומיות הגדולות יכולות לנטרל זו את זו, ויכולות הן להשתלב בתנועה מרחבית גדולה אחת לשיחרור ולקידמה. זוהי משמעותו של הרעיון השמי — אידיאל המשלב את שתי התנועות הלאומיות, אידיאל אשר האנשים הלאומיים משני הצדדים יכולים להזדהות עימו.
★ ★ ★
לגבי ישראל, ההצטרפות לקונפדראציה שמית גדולה יהיה פירושה: סיום הפרק הציוני בתולדותיה ופתיחת פרק חדש — הפרק של ישראל כמדינה המשולבת במרחב, הממלאה את תפקידה במאבקו של המרחב לקידמה ולאחדות.
לגבי הערבים יהיה פירוש הדבר: הכרה בישראל האחר־ציונית כחלק מן המרחב, חלק שאינו יכול ואינו צריך להתחסל מפני שבצורתו החדשה הוא יהווה גורם במאבק לטובת הכלל.
ברצוני לומר את הדברים בבירור מוחלט. שטויות רבות נכתבו על פתרונות שאינם מכירים בקיומה של ישראל כמדינה ריבונית. שום ישראלי, ובוודאי לא אני, לא יסכים לעולם לפתרון כזה. קיומה של ישראל כמדינה