חמה האחרונה; הפסקת אש רצופה סכנות, המופסקת מדי פרק זמן על־ידי יריות.
הצבאות העומדים זה מול זה לאורך קווי הפסקת האש מזדיינים במהרה.
כל אחד מהם מניח כי מלחמה חדשה היא בלתי נמנעת, ורק מועדה המדוייק עדיין מוטל בספק. אך המלחמה החדשה, או זו שתבוא אחריה, תהיה שונה לגמרי מן המלחמה האחרונה. כה שונה שמלחמת הבזק של יוני 1967 תיראה, בהשוואה אליה, כמיבצע הומאני טרי.
כלי נשק גרעיניים וטילים מכל הסוגים מתקרבים לזירה המרחבית. בואם הוא בלתי נמנע. אם מעגל הקסמים לא ייפרץ, אם הוא לא ייפרץ בקרוב, הוא יוביל בעיקביות האכזרית של טראגדיה יונית אל השואה שתקבור תחתיה את תל־אביב וקהיר, את דמשק וירושלים.
הברירה היא בין שלום שמי לבין התאבדות שמית.
טראגדיה מסוג אחר מתבשלת כעת בארץ־ישראל עצמה. אם לא יימצא פתרון בקרוב, יביאו מעשי החבלה של אירגונים מסוג ״אל־פתח״ להתחלת מעגל קסמים משלהם, ספירלה תלולה של טרור וטרור נגדי, הרג וגמול, חבלה וגירוש המוני, שיביאו זוועות מחרידות על העם הפלסטיני. זה ירעיל את האווירה ויוליד סיוט אשר ימנעו כל אפשרות של שלום בימינו. אז תיהפך ישראל סופית למיבצר חמוש הנתון במצור נצחי, המצעד הערבי אל הקידמה ייעצר כליל, ואולי יקיץ הקץ על העם הערבי הפלסטיני, אשר למען חרותו לוחמים אנשי החבלה — כאומה.
הפסקת האש אינה ציווי פסיבי. כדי להפסיק את האש יש צורך במעשים של שלום. יש לערוך מיבצעי שלום כפי שעורכים מיבצעי מלחמה — באורח פעיל, ללא הרף, בתנופה ובמעוף. ככתוב בספר תהילים: ״סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפו.״ בקשת השלום יכולה להיות פאסיבית, אך רדיפת השלום היא עניין של מעשה.
★ ★ ★
אחד הספרים היפים ביותר בתנ״ך, קהלת, כולל פסוק שהטריד אותי לא פעם: ״עת להרוג ועת לרפוא.״
האם אכן התכוון בעל קהלת לומר, שיש עת להרוג ? האם התכוון להצדיק הריגה בכל עת שהיא?
איני סבור כך. אני רואה את בעל קהלת כאדם רב חכמה ונסיון, שהכיר את כל חולשות אנוש. הוא ידע שבני האדם, באשר הם בני־אדם, אינם יכו־