נוצרית, והוקפו אט־אט על־ידי כפרים וערים חדשים. תעמולת ״ציונית״ משכה ״עולים חדשים״ מכל רחבי גרמניה, מבני כל השבטים הגרמניים. מנגנון מקצועי ביותר ערך מעין מגבית טבטונית מאוחדת למימון ההתנחלות בשטחים החדשים.
התושבים המקוריים של פרוסיה מרדו, כמובן, פעמים רבות בשלטון המתנחלים. הם התנגדו להתיישבות הטבטונית, כשם שהערבים התנגדו להתנחלות הציונית. הנחלנים הציוניים, שהיו פציפיסטים בראשית דרכם, פיתחו במהרה את התכונות הצבאיות, שהיו דרושות להגנתם. הם ינקו השראה מדוגמתם של המכבים. מוזר לקרוא בסיפרו של טרייטשקה, ״מדינת־המיסדר פרוסיה״, שחברי המיסדר הקשיבו, בשעת הארוחות בחדרי־האוכל הקיבוציים, לקריאת פרקים מן התנ״ך, וכי הפרקים שנבחרו לעיתים הקרובות ביותר היו אלה המספרים על ״האבירים מימי יהושע ומשה״. שוב ושוב נקראו באוזני האבירים הצעירים הפסוקים מספר מכבים א', 2, 50: ״ועתה, בני, היו קנאים לתורה וחרפו את נפשכם למען ברית אבותינו.״ (ספר־הקודש הנוצרי כולל את הספרים החיצוניים, ובכללם ספרי המכבים, יחד עם התנ״ך והברית־החדשה.)
גם כיום קיים ברוב הקיבוצים המינהג לקרוא פרק בתנ״ך בסעודת ליל־ השבת, ולא פעם שמעתי, בחג החנוכה, את הפסוק הזה עצמו בנסיבות אלה. אכן, תיאור חייהם של האבירים במצודותיהם, בסיפרו של טרייטשקה, מצלצל כתיאור רומנטי של החיים במשק־ספר בימינו, כאשר החברים ״ישנים בעודם לבושים־למחצה, הנשק מוכן לאל ידם.״
מדינת־המיסדר התמוטטה לבסוף, כאשר כל שכניה הסלאביים התאחדו נגדה, כפי שקרה לפני כן לממלכת־ירושלים הצלבנית. האפשרות של איחוד כל השכנים הערביים נגדנו היא סכנה העומדת לעיני כל מדינאי ומצביא ישראלי. המדינה הטבטונית, שחיה על חרבה, לא יכלה להחזיק מעמד לאורך ימים כעמדת־חלוץ מבודדת, כשסביבה אוייבים שלא יכלו לשכוח שהארץ נלקחה מאחיהם.
★ ★ ★
ההיסטוריה של המדינה הפרוסית השניה התחילה, פחות או יותר, במלחמת־שלושים־השנה, בראשית המאה ה־17.
שום דבר בהיסטוריה האנושית אינו דומה לשואה, שבה איבדו את חייהם שישה מיליונים יהודים, על־פי פקודתו של אדולף היטלר, האיש שראה בעצמו יורש המיליטריזם הפרוסי. אך יש דמיון מסויים בין השפעת השואה