לצאת להתקפה. כך החלה המלחמה שבה איבדו את חייהם כעשרה מיליון בני־אנוש. בצורה דומה, כאשר חדרו הגייסות המצריים לירדן, מול מרכזה הצר של ישראל, הוכרח צה״ל לצאת להתקפה. חופש־הבחירה של כל המשתתפים בדראמה היה מוגבל ביותר, לא רק בגלל הנסיבות הצבאיות, אלא גם בגלל הפסיכולוגיה הלאומית של העמים, שהתגבשה בעקבות הנסיבות האלה.
★ ★ ★
המידות הצבאיות הטובות של ה״קורפירסט״ התנוונו בפרוסיה בהדרגה, עד שהגיעו לידי המיליטריזם המגוחך של הקיסר הגרמני האחרון, שהתמוגג בדיבורים על ״השריון המבהיק״. הצבא הפרוסי חדל מלהיות מכשיר של מגן, מעין רכס־הרים מלאכותי, והפך מכשיר של תוקפנות, שהטיל את חיתתו על אירופה וגרם סבל לא־יתואר לעשרות מיליונים. בשלב אחרון, בהנהגת דמגוג אוסטרי, הוא גרם להתפרקות גרמניה עצמה.
זמן רב לפני כן אמר המנהיג הצרפתי מיראבו, שבעוד בארצות אחרות יש למדינה צבא, הרי בפרוסיה יש לצבא מדינה. כתשובה על האתגר של נפוליון, שהנחיל לצבא הפרוסי תבוסה ניצחת, ניתנה לו מתכונת חדשה ורעננה בימי מלחמת־השחרור־הגרמני. אולם בראשית המאה הנוכחית היה המיליטריזם הפרוסי הקללה של אירופה, ומיטרד לגרמניה עצמה.
שום דבר כזה אינו קיים בישראל של היום. התכונות הצבאיות נמצאות במרכז חייגו, אך אין אנו יודעים מיליטריזם מהו. צה״ל אינו אוהב מים־ דרים. חיילינו הקרביים מתגאים במדיהם המרושלים. אין אצלנו אותות־ הצטיינות ועיטורים. אין תהום בין קצינים וטוראים. המשמעת היא תיפקודית יותר מאשר פורמלית. בעיצומה של ההתלהבות העממית לצבא, אחרי מלחמת ששת־הימים, הציע הרמטכ״ל, חיים בר־לב, לבטל את מיצעד יום־העצמאות, הטכס הצבאי היחידי בחיי המדינה.
לפני מאה שנה כתב הלמוט פון־מולטקה, המצביא הפרוסי הגדול, את המילים הבאות על המלחמה:
״השלום הניצחי הוא חלום, ואפילו לא חלום יפה. המלחמה היא חלק בלתי־נפרד של הסדר האלוהי בעולם. במלחמה מתפתחות המידות היפות ביותר של האדם: אומץ־הלב וההקרבה העצמית, הנאמנות לחובה וההתמסרות, שאינה נעצרת אף על סף מסירת החיים עצמם. אילמלא המלחמה, היה העולם שוקע בביצה של חומרנות.״
נדמה לי שאין למצוא אף קטע אחד כזה בכתביו של אלוף או מדינאי ישראלי. ההתבטאות הקרובה ביותר לרוח זו היא התשובה שהשיב משה