כאשר תיכננו את ״העולם הזה״, לא היו בידינו כל אמצעים כדי לכסות גרעונות. את הסכום הקטן שעמד לרשותגו הוצאנו, במעט עד הפרוטה האחרונה, על עצם רכישת העתון. לא רצינו לקבל סובסידיות, גלויות או מוסוות, מכל גוף ציבורי או מפלגתי. היה עלינו להגיע מייד למצב של ריזדחיות, ולשמור עליו. כל הפסד ניכר היה, לגבינו, סוף-פסוק, מכיוון שהחרם הכלכלי שהוטל עלינו מנע את ביסוס ריוווויותנו על מודעות, היה עלינו להשליך את יהבנו על ההכנסה מן התפוצה בלבד.
זה היה הצד האחד של המטבע. הצד השני היה רצוננו הפוליטי להגיע אל המונים רחבים ככל האפשר, כדי להגיע למיספר מוחלט מינימלי הדרוש לקיום הבטאון, בארץ בה נמדדות התפוצות באלפים ורבבות בלבד.
באח קטנה כישראל, בה אין גם כיום למעלה ממיליון קוראי עברית, אי-אפשר היה לנו להסתפק בשיעור של תפוצה השווה, יחסית, לתפוצת שבועוני-חדשות כמו ״טיים״ האמריקאי, ״ל׳אכטפרם״ הצרפתי או ״דרשסיגל״ הגרמני, שתפוצתם נמדדת במאות אלפים ומיליונים. היינו צריכים להגיע לשיעור גבוה יותר בהרבה, כדי שנוכל להמשיך ולהוציא את העיתון.
לכן, על פי ניתוח קר-רוח ובלתי-רגשני, הגענו להכרת הצורך לכלול בעמודי ״העולם הזה״ חלק סנסציוני, מדורי בידור ורכילות, ובהמשך הזמן גם תמונות-עירום. הפרופורציה של חלק זה בעתון השתנתה מפעם לפעם, בהתאם למצב-הרוח הציבורי. ככל שגבר המתח המדיני במדינה, כמו בתקופת פרשת-לבון, כן הצטמצם החלק הקל - ולהיפך. ערכנו נסיונות בלתי-פוסקים כדי לקבוע בכל עת את המינימום ההכרחי, שהשתנה תכופות.
בוויכוחים פומביים, השוויתי לא פעם את החלק המדיני של ״העולם הזה״ לחללית, ואת החלק הקל לראקיטה, אשר תפקידה הוא להכניס את החללית למסלולה, בדרך לירח. הראקיטה האדירה, שמישקלה עולה אלפי מונים על מישקל החללית עצמה, חשובה רק במשך כמה שניות. אחרי שהוציאה את החללית היקרה אל מחוץ לתחום כוח-המשיכה של כדור-הארץ, שוב אין לה תפקיד, והיא מטיילת לה בחלל האינסופי, ללא כל תכלית.
החלק הקל של ״העולם הזה״ נועד להוציא את המיטען המדיני-הציבורי של העתון אל מחוץ לתחום כוח-המשיכה של המישטר הישן, אל מחוץ למעגל כוחו הכלכלי והפוליטי. את השליחות הזאת מילא השבועון בנאמנות.
עוד זמן רב לפני שהתקרבנו למערכת-הבחירות, עוררה תופעת השבועון המסויים את סקרנותם של עתונאים מקצועיים, עורכים ואנשי-טלביזיה מכל רחבי העולם. איש מהם לא ראה אי-פעם תופעה דומה. הם ראו עתונים בעלי מיטען רעיוני מהפכני, הכופרים בכל השקרים המוסכמים השולטים בחברתם - אך אלה הם תמיד כתבי-עת קטנטנים, בעלי תפוצה זעירה. הם ראו שבועונים מצולמים בעלי תפוצה המונית - אך אלה כפופים תמיד למישטר הקיים בחברתם, וחוזרים כתוכיים על מוסכמותיו. ״העולם הזה״ הוא העתון היחידי בעולם כולו שהגיע לתפוצה המונית, המבטיחה לו אי-תלות מוחלטת, בעודו מטיף לרעיונות הכופרים בכל המוסכמות. הוא עשה זאת הודות לצירוף - שאין לו אח ורע בעולם - של חלק פוליטי מהפכני עם חלק בידורי נועז.
חשוב להבין זאת, כדי לעמוד על חלקו המיוחד-במינו של .העולם הזה״ במה שאירע בסתיו 1965
ולאחר מכן. אין זה מיקרה שהנסיון הרציני הראשון מזה שגי דורות להקים כוח פוליטי אותנטי חדש
באח נשא את שמו של שבועון המוני, דבר שגם לו אין תקדים בעולם. כי לולא ״העולם הזה״, לא היתר. רשימתנו קמה, ובלעדיו לא היה ערך לקיום סיעתנו בכנסת.
במשך חמש-עשרה השנים הראשונות של קיומה, יצרה מערכת השבועון המסויים את שלושת התנאים המוקדמים לכל אשר אירע בשנה ה-16: (א) היא גיבשה גישה שלמה חדשה לבעיות ישראל, (ב) היא הפיצה גישה חדשה זו בקרב רבבות, (ג) היא יצרה שותפות בין אלפי אזרחים בודדים, שהחלו חושבים ומרגישים בצוותא.
סמוך להופעת הגליון הראשון של השבועון המסויים, שהוא הגליון מס׳ 651 של ״העולם הזה״, הופיע
ספרי ״הצד השני של המטבע״. לספר זה, אשר הופעת מהדורתו השניה נמנעה במשך שנים רבות על-ידי