בלשון ציורית: היינו דומים לשחיין העומד בראש מקפצה גבוהה מאד, והמביט בחשש במים הצוננים המשתרעים למרגלותיו. החוק דמה למישהו שהתגנב אלינו מאחור ודחף אותנו אל מעבר לקצה המקפצה
חוק-לשון-הרע היה מופנה בבירור נגדנו. הדבר נאמר בפה מלא בעתונות ובכנסת. הוא נועד להצליח במקום שנכשלו הפצצות והמשפטים, החרם הכלכלי וההתנקשויות: להשתיק סוף-סוף את קולנו, לחסל את הכוח הרציני היחיד שהתגבש מחוץ למישטר.
למדנו מן הנסיון המר ששום גורם קיים, שום מפלגה, שום עתון, לא יגן עלינו. בפני התנקשות אחרונה זו יכולנו להתגונן רק על-ידי יצירת בסיס פוליטי-ציבורי איתן ועצמאי, שיהיה חזק מכדי שיוכלו לפגוע בו בדרך זו. יתר על כן, חוק-לשון-הרע עצמו העניק חסינות מוחלטת מתחולתו לכל דבריו של חבר-כנסת וכך דחף אותנו להשיג מעמד זה, שהיה בו כדי להקהות את עוקצו הזדוני שהופנה נגדנו.
אם היתה שאלת הליכתנו לבחירות, עד אותו רגע, בבחינת ״האם אפשר?״, הרי מאותו רגע והלאה ניתנה לה התשובה: ״אין ברירה!״ וכשאין ברירה, שוב אין גם טעם בשקילת הסיכויים. שוב לא נותר טעם לשאלות כגון: ״האם יש בטחון כלשהו שנעבור את אחוז-החסימה?״
זהו צד אחד של השפעת החוק. הצד השני נתגלה חיש מהר: הוא הגביר את סיכויינו באופן מהפכני.
כי החוק, שכוון בצורה כה ברורה נגד השבועון המסויים, עורר את התנגדותם הטבעית של קוראיו ואוהדיו. רבים, שזילזלו עד אז בתפקידו של העתון, אמרו עתה לעצמם: ״אם הממשלה טורחת לחוקק חוק מיוחד לסתימת פיו, משמע שהוא חשוב.״
כך מילא החוק שני תפקידים בעת ובעונה אחת. הוא שיחרר אותנו משארית ההיסוסים והפיקפוקים, והוא העניק למערכת-הבחירות המתוכננת שלנו את הדבר שהיה חסר לה עד לאותו רגע: מוטיב מרכזי, ברור ומוחשי.
למחרת יום הבחירות שאלנו את עצמנו: באיזו מידה השפיע חוק-לשון-הרע על נצחון הרשימה?
חוששני שעל כך לא תיתכן לעולם תשובה בטוחה ומדוייקת. אפשר רק לנחש.
לדעתי, השפיע החוק השפעה מכרעת. אך לא בצורה הפשטנית, כפי שנדמה לרבים, המאמינים כי ״אורי אבנרי נכנם לכנסת רק בגלל החוק.״
אחוז-החסימה הגיע, בבחירות אלה, ל-12,067 קולות. רשימת שי״ן זכתה, לפי המניין הרשמי, ל-14,124 קולות - 2,057 יותר מן המינימום שהיה דרוש. אם השפיע החוק על הצבעתם של 2,057 בוחרים בלבד, הרי שהוא השיג את ההכרעה.
מה פירושו של הפועל ״השפיע״, במיקרה כזה?
איני מאמין שהצביע בעדנו מישהו שאינו אוהד את דיעות ״העולם הזה״, בכללן או בחלקן, או את מגמתו הכללית, או את רוחו, או את עורכיו באופן אישי. עבודת ״העולם הזה״ במשך 15 שנה יצרה את ההשקעה היסודית, ולא היה לה תחליף. אך האם היו אותם האוהדים מצביעים בשבילנו לולא אותו חוקי
זאב ז׳בוטינסקי נהג להשתמש במישחק-מילים גרמני, כדי לדבר על ההבדל בין ״שטימונג״ (מצב רוח) ו״אבשטימונג״ (הצבעה). בין השניים קיים, כך אמר, פער עצום. נזכרתי באמרה זו פעמים רבות בעת המערכה, כאשר נתקלנו בגילויים נהדרים של אהדה במקומות רבים - לא רק בנהירתם של ההמונים
לאסיפותינו שמלאו עד אפס מקום, אלא גם בלכתנו ברחוב, בהופיענו בקיבוצים, במכתבים ובתרומות.
לא פעם שאלתי את עצמי: האם כל אלה יצביעו בעדנו?
אין ספק שלא כל אוהדי ״העולם הזה״ הצביעו בעד רשימת שי״ן. לא כל אלה המברכים אותנו היום, בכנות ספונטאנית, שמו את הפתק שי״ן בתיבת הקלפי. (והרי רק 1533 קולות נוספים היו דרושים כדי להכניס לכנסת את הנציג השני של רשימתנו!)