של מלהמת-בחירות. מי ששוכנע, אין צורך לבזבז אמצעים כדי לשכנעו מחדש. יש רק לנטוע בליבו אמונה באפשרות הנצחון, להראות לו שהנה מתגבש כוח יעיל, להוכיח לו כי קולו לא יתבזבז. לצורך זה באו המיבצעים השונים, שהפגינו כוח ציבורי, הפגישו המונים.
שנית: יש להקדיש את עיקר המאמצים למעגל האמצעי, לאנשים הפוסחים על שני הסעיפים, ואשר דחיפה קלה יכולה לצרפם לכוח החדש. יש לשכנע אותם ש״נמאס להם״, כי אכן אפשר לעשות משהו, שהמצב המאוס ניתן לשינוי, ושאנחנו נהיה שונים מכל המפלגות. מכאן סיסמות כמו: ״תנו לנו שאנס!״ ו״שלח קומנדו לכנסת!״ - שהפכו מוטיבים מרכזיים במערכתנו.
שלישית: אסור לתת ליריבים להשכיח את חוק-לשון-הרע ואת הסכנות הצפויות ממנו. לא קל היה לשמור על המתח סביב בעיה זו, אחרי חלוף גל ההתרגשות הראשון. מכאן הפלאקאט המפורסם, שעורר ויכוחים כה רבים ואף האשמות של פולחן-האישיות - הפלאקאט שהכיל תצלום של שלום כהן ושלי, בתוספת הסיסמה הקצרה והנוקבת: ״רוצים לסתום להם את הפה - שלח את 'העולם הזה׳ לכנסת!״ אני מאמין כי פלאקאט זה, בפשטותו המוחלטת, היה מבחינה מקצועית הטוב ביותר שהופיע בכל מערכתהבחירות לכנסת השישית. (וזאת למרות שהתמונה עצמה היתה מחרידה. צולמנו בשיא עייפותנו, ללא הכנה מוקדמת, והתצלום נראה כאילו נלקח מאלבום-הפושעים.) הסיסמה ״לכנסת או לבית-הסוהר!״ פעלה באותו כיוון.
שיקולים והחלטות אלה נראים כיום, לאחר מעשה, כפשוטים וכמובנים-מאליהם. אך הם לא היו כאלה בשעתו. כמעט כל החלטה נתקלה בהתנגדות רבה מצד ידידים בעלי רצון-טוב, שלא היו אמונים על גישה מפוכחת לענייני תעמולה. אלה תבעו מאתנו, לרוב, לחבר מצע מפורט, שיגיד לבוחרים בדיוק במה אנחנו דוגלים. הם נעזרו על-ידי כל יריבינו, שהאשימו אותנו בטישטוש, בנסיגה מעקרונות, באופורטוניזם ציני, ושהציגו לנו בפומבי שאלות מכשילות.
לא נענינו לשאלות ולמשאלות אלה. איש מאתנו לא התכחש מעולם לדעה כלשהי שהשמיע בעבר. להיפך: מזעידת-היסוד של הרשימה הכרזנו כי מצענו הוא כל אשר נאמר ונכתב מעל גבי השבועון המסויים, במשך 15 שנה, כי איננו מוסיפים מילה ואיננו חוזרים בנו אף ממילה אחת. שום רשימה אחרת לא הזדהתה עם כמות
כה עצומה של חומר כתוב שחור על גבי לבן. זה כלל גם עניינים בלתי-פופולריים ביותר, כגון פתרון
בעיית-הפליטים. ניתן לי מנדאט ברור לייצג אותם בכנסת - ואכן, כפי שמעיד ספר זה, עשיתי זאת בפה מלא.
אך לא ראינו כל טעם לפתוח בוויכוחים מסוג זה באווירה של מערכת-בחירות. אם היה מישהו מוכן להצביע בעדנו מפני שהסכים באורח כללי לקו מחשבתנו, או לסיגנון מלחמתנו, או סתם מפני שרצה שנופיע בכנסת וגמרר את החיים לעסקנים הזקנים - לא ראינו כל צורך לתבוע ממנו להסכים עמנו על קוצו של יו״ד, לחתום חגיגית על מצע של 101 סעיפים מפורטים ומנוסחים-היטב.
אני משוכנע לחלוטין שאילו קיבלנו את העצות הטובות של אנשי-המוסר שוחרי-המצע, שסלדו מן האופורטוניזם המיבצעי, לא היינו עוברים את אחוז-החסימה. יתכן כי מותחי-הביקורת המקצועיים היו
מאשרים לנו כי אכן הננו אנשי-מוסר ללא-רבב, אך ההזדמנות ההיסטורית היתה חולפת לבלי שוב, ורשימתנו היתה נשכחת, כמו אותן רשימות הומוריסטיות שהוסיפו למערכת-בחירות זו ג1זן היתולי.
תחת מצע מפורט, הצגנו עשרה עקרונות תמציתיים, שבאו ליצור מכנה משותף רחב ככל-האפשר לכל המקורבים לדיעותינו. הנה הם כלשונם:
1. נאמנות ללא-סייג למדינת ישראל, לריבונותה, לשלמותה ולבטחונה. דאגה יומיומית לעצמאות המדינה, שאינה ניתנת למיקוח. חישול כוחו המוסרי והמעשי של צבא ההגנה לישראל, כצבא של הגנה ושלום, שעליו גאוות המדינה, תוך מלחמה בבטחוניזם רודני ושוביניזם הרפתקני.