שחתם על טופס-ההסכמה באי-רצון ואמר: ״איני רוצה להיות מועמד. אנא, השתמש בטופס זה רק אם אתה סבור שזה באמת נחוץ ומועיל. תוכל לשים אותי בכל מקום שתרצה!״ גם הוא יכול היה להיות חבר מצויין בכנסת השישית.
עם הרכבת רשימת המועמדים, הגיע השלב הראשון של המיבצע לסיומו. באה השעה לזינוק הגדול להסתערות.
האות ניתן במיפגן-הכוח הגדול הראשון שלנו - אסיפודכינון של הרשימה שנתקיימה באולם הגדול של ״מוגרבי״ בתל-אביב, ב-27 באוגוסט. הזמגנו אליה את כל האנשים שהביעו את נכונותם לחתום על הרשימה. האולם היה מלא עד אפס מקום.
היה זה רגע של התרוממות-הנפש לכולנו. מתנדבים, בראשות עמירם שמיר, קישטו את הבמה בצורה. מרשימה. האריה הגדול, שהופיע במשך שנים בראש עמודי ״העולם הזה״, בלוויית הסיסמה ״בלי מורא בלי משוא-פנים!״ התנוסס עתה מעל דוכן-הנואמים, כסמל של מיבצע פוליטי גדול. בראש הדגלים התנוססה, בצורה מסוגננת, האות ש׳ - שבאה לסמל את השלום, יעדנו העיקרי.
באולם שררה אווירה של החלטה ואופטימיות. נדמה לי שהיתה לכולנו, יושבי האולם, היציע והבמה, ההרגשה שאנו משתתפים במעשה-בראשית.
ניסיתי לבטא הרגשה זו בנאום-הפתיחה. אולי כדאי להביא כאן נאום זה במלואו, כי הוא יכול לשמש לנו אמת-מידה להתגשמות התקוות שתלינו במיבצע זה. הוא יכול גם להזכיר לנו את מצב-הרוח ששרר במחננו, ערב הזינוק הגדול, ושקיים היה ללא-הפוגה מאותו רגע עד ליום הבחירות:
גבירותי ורבותי.
ידידים ישנים וחדשים.
זהו יום גדול בחיינו. זהו יום גדול בחיי המדינה.
הסתכלו-נא ימינה ושמאלה. הביטו בפני היושבים לידכם, לפניכם ואחריכם.
עוד לפני רגע הייתם זרים זה לזה. עוד לפני רגע לא ידעתם איש על קיום רעהו. והנה אנחנו חברה אחת, משפחה אחת. אנחנו יוצאים יחד להרפתקה גדולה, למסע הגדול להצלת המדינה.
במשך שבע-עשרה שנים חי כל אחד מאתנו כאילו על אי בודד, כשסביבו גועש הים העכור. הפכנו זרים במדינתנו. היה נידמה לנו שמדינה זו, שעבדנו למענה ולחמנו למענה, מתדרדרת במדרון, ואין מציל.
דאינו איך אנשי השחיתות מנהלים את חייה, כיצד עסקנים ציניים עורכים קנוניות בזויות על חשבונה, כיצד מנגנונים רודניים ושרירותיים חונקים את גופה ורוצחים את נשמתה.
וכל אחד מאתנו חשב: מי אני שאעמוד לבדי מול גל עכור זה? מה כוחי מול המנגנונים האדירים ?
וכל אחד תמה בלבו: האם אני האדם ההגון האחרון שנשאר בכל המדינה?
והגה רואה כל אחד מאיתנו שאיננו לבדו. איננו בודדים, ואיננו מעטים. הארץ הזאת מלאה אנשים הגונים, אנשים בעלי רצון טוב, אנשים שמנוי וגמור עמם להוציא את גורל המדינה מידי כוחות השחיתות והשררה, הציניות והכדאיגיקיות.
האולם הזה דומה לשדה אחרי הגשם הראשון. רגע לפני כן נדמה שהשדה שומם, שאין בו חיים, שאין בו אלא אבנים ואבק. אך הנה בא הגשם, ולפתע מלא השדה גבעולים ירוקים.
זוהי החוויה הגדולה של הערב. מצאנו איש את רעהו. תחושה חדשה של כוח, תחושה של כוח.