על כך יש רק תשובה אחת: זה אותו הדבר. המלחמה לקיום העתון, המלחמה למען העקרונות - הן היינו הך.
כי העתון אינו מטרה בפני עצמה, ומעולם לא היה מטרה בפני עצמה. הוא קם כנשק למלחמה על אותם העקרונות, ורק כנשק-מלחמה יש לו ערך בעינינו.
מי שמרים היום את ידו כדי לחסל במה זו, מתכוון לשתק את המלחמה למען השלום, למען הצדק, למען האמת, את המלחמה נגד השחיתות, נגד הרודנות, נגד החושך.
זהו ״חוק לשון הרע״. הוא לא נחקק מפני שיש בעתון זה תמונות של בחורות, או מפני שהשער האחורי אינו מוצא חן בעיני מישהו. הוא נחקק מפני ש״העולם הזה״ מאיים על קיומו של המישטר. מפני ש״העולם הזה״ הפך דגל וסיסמת-קרב לכל מי שאינו משלים עם שלטון השחיתות והרודנות.
ואם הם קמים ואומרים: למישטר הזה ול״העולם הזה״ אין מקום במדינה אחת, לכן צריכים לחסל את ״העולם הזה״ -
כי אז אנחנו באים ועונים: נכון, למישטר הזה ול״העולם הזה״ אין מקום במדינה אחת.■ לכן צריכים לחסל את המישטר הזה. ואנחנו יוצאים לחסל אותו.
לא במיקרה נולד חוק-תועבה זה דווקא עכשיו. ולא במיקרה אנחנו מתכנסים כאן להקים כוח חדש דווקא עכשיו.
כל עוד היה המישטר הקיים חזק, כל עוד שלט בכיפה, כל עוד היה כחומה בצורה - לא סיכן ״העולם הזה״ את קיומו. המישטר לחם בנו, הוא זרק עלינו פצצות, הוא אסר אותנו והטיל עלינו חרם - אך לא היה זה בשבילו עניץ של חיים ומוות.
אבל כיום מתמוטט המישטר לנגד עינינו. אשכול הורס את בן-גוריון, ובן-גוריון הורס את אשכול. המפלגות הישנות הסתאבו כולן, ודעת הציבור נקעה מהן. עמודי השלטון מתנדנדים, והוא אחוז פחד ובהלה.
מתוך פחד הוא פועל כפי שהוא פועל. מתוך פחד בפני דוברי האמת הוא חקק את החוק. מתוך פחד משתמש הוא בשיטות של תרמית והונאה, ומתוך פחד הוא מביים נגדנו פרובוקציות.
זוהי סכנה גדולה. אבל זהו גם סיכוי גדול.
כי אותו מצב שהוליד את ״חוק לשון הרע״ - הוא גם הנותן לגו, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, את ההזדמנות המעשית לצאת למלחמה פוליטית לשינוי פגי המדינה.
שואלים אותנו: מדוע לא באתם קודם? מדוע לא יזמתם את הקמת רשימתו של כוח חדש לפני ארבע שנים, לפני שש שנים? מדוע לא הלכתם לכנסת החמישית או הרביעית?
אני מודה ומתוודה שהשתמטנו מן המאבק בחזית זו. לבנו לא יצא לישיבה בכנסת. היינו שקועים במלחמה בחזית העתונאית, וקיווינו שיקומו אחרים שירימו את דגל המלחמה בחזית הפוליטית.
זוהי תשובה אהת. אבל יש גם תשובה אחרת, חשובה יותר ועמוקה יותר. אמר לי אותה אדם שהערצתי אותו בכל ליבי, אדם שאי-אפשר שלא להזכיר את שמו בערב זה - הפרופסור מארטין בובר ז״ל.
בובר אמר לי פעם: בחיים הפוליטיים יש לכל דבר הרגע הנכון. רגע לפני כן זה עוד לא נכון. רגע אחרי כן זה כ ב ר לא נכון. אבל כאשר תופסים את הרגע הנכון - אז הכל אפשרי.