רב יותר מאשר מחיאות-כפיים סוערות. כשחזרתי למקומי חשתי, בפעם הראשונה, בבטחון מסתורי שאכן קם משהו חדש - משהו שלא יחלוף עם הרוח. משהו החשוב יותר אף מנצחון בבחירות.
חששנו לא מעט מפני הצורך לאסוף 750 חתימות של מזדהים, מגישי-הרשימה. זהו מחסום הרבה יותר חמור מכפי שנראה במבט ראשון.
איז אדם שש לשים את שמו תחת רשימת-בחירות חדשה, קל וחומר כשהיא שייכת לגוף הדוגל בעקרונות השנואים על השלטונות. יש תמיד חשש מפני פעולת-עונשין בעבודה, בפרנסה ובמישורים אחרים.
יתר על כן, לא די ב-750 חתימות. הנסיון לימד כי בהופיע רשימה כשלנו, הלוחמת במישטר הקיים, מופעל לחץ עצום על כל חותם, כדי להביאו לביטול חתימתו. היה ברור גם כי יופעלו כל המנגנונים כדי למצוא טעויות. גם לא יכולנו לבדוק אם אכן יש לכל חותם זכות-בחירה כחוק. לא יכולנו להסתכן בביטול הרשימה בגלל אחת הסיבות האלה.
לכן רצינו לאסוף מיספר מירבי של חתימות. היה לכך גם ערך נוסף: חתימות רבות של מזדהים גלויים יכלו לשכנע את המהססים כי אכן מובטח שנעבור את אחוז-החסימה, וכי הקול הניתן לנו לא ילך לאיבוד. יתר על כן, מי שחתם - אפשר היה לקוות כי יראה את עצמו שייך למחנה, וכי יצביע למענו.
לא היה לנו זמן וכוח אירגוני להחתים את כל האזרחים הטובים, שהביעו בגלויות-התשובה את נכונותם לחתום. חילקנו עשרות ספרי-החתמה בין מתנדבינו, והחתמנו כל מי שנקלע בדרכנו והביע הסכמה. כך אספנו למעלה מאלפיים חתימות. כשהנחנו את החוברות על שולחנו של השופט משה לנדוי, יו״ר ועדת הבחירות, היתה זאת ערימה מרשימה ביותר.
מייד לאחר מכן נפתח המאבק על האות. האות של כל רשימה היא מרכיב חשוב בתעמולת-בחירות שלה. היא יכולה להיות בעלת תוכן סמלי. היא יכולה גם להיות נוחה במיוחד לעיצוב גראפי במודעות ועל הקירות.
חששנו שמא ירצו לתת לנו את אחד מצירופי-האותיות המגוחכים, חסרי התוכן, כמו כ״א של רפ״י, שנציגי המפלגות הוותיקים בוזעדת-הבחירות רגילים לכבד בהם רשימות חדשות, שהן חסרות-אונים כלפיה. רצינו להשיג את האות שי״ן, שהיא פשוטה ויפה מבחינה ציורית, ויש לה תוכן סמלי - באשר בה מתחילה המילה שהיא תמצית השקפתנו: שלום. לגבי אות זו כבר היתה מונחת באמתחתנו, מימי התרגילים הפרטיים שלנו, שורה של סיסמות וסמלים. היא גם קישטה את אסיפת-הכינון ב״מוגרבי״, אף שלא יכולנו להבריז עליה כעל אות הרשימה.
תפקיד השגת האות היה מוטל על אמנון זכרוני, נציגנו בוועדת-הבחירות. הוא ידע שאם יבקש אות וו,
לא נזכה בה. לכן נקט טכסים מחוכם. כנציג רשימת העולם הזה - כוח חדש, ביקש את האות בה מתחיל שם הרשימה: ה׳. הדבר החריד את הדתיים בזזעדה, שראו בכך חילול-קודש. אך האות ה׳ היתה פנוייה, והדתיים חששו שמא הנציגים החילוניים לא יסרבו לתיתה לנו. לפני הישיבה המכרעת בא הנציג הדתי העיקרי בדברים עם אמנון זכרוני, השיג ממנו ויתור חשוב. אמנון נעתר להפצרותיו והסכים לוותר על האות ה׳ - תמורת הסכמת הדתיים לעזור לנו להשיג את האות ש׳.
תעמולת-הבחירות של המפלגות הוותיקות, בעלות עשרות מיליוני הלירות, החלה ממלאה את חלל האוויר בצווחתה הצורמנית. מודעות-ענק מילאו את העתונים, פלאקאטים כיסו את הקירות, עשרות אסיפות התקיימו מדי יום ברחבי הארץ באולמות יקרים. היינו צריכים לשאול את עצמנו: היכן להשקיע את הפרוטות המעטות שלנו, כיצד להשמיע את קולנו מבלי לטבוע בים זה?
המכשיר האחד שעמד לרשותנו בלי תשלום היה השבועון המסויים - אך גם אותו לא יכולנו למלא בחומר-תעמולה, בלי לפגוע בו. לא רצינו אז - כשם שאיננו רוצים כיום - להפוך את "העולם הזה״