לא זאת הברירה העומדת לפניך. מקומם של בן-גוריון ואשכול, בגין ויערי, בכנסת הבאה - מובטח. השאלה היא: האם תשתמש בקולך כדי להכניס לכנסת את המועמד מס׳ 28 של גח״ל, או מס׳ 11 של מפ״ם - או כוח חדש שישנה את דמותה.
כל המפלגות הישנות הוכיחו שאינן מסוגלות לכך. במשך 17 שנה מתקדמת הכפייה הדתית משנה לשנה. אנחנו נילחם בה ללא פשרה, עד להפרדה מוחלטת בין מדינה ודת.
הוא אמר שהמפד״ל תדרוש את שיחרור הדתיים מן הכפיפות לבית-המשפט הממלכתי. עסקגי-הדת רוצים לכפות עליך מינהגים של ימי-הביניים באמצעות החוק - ולשחרר את עצמם מן הכפיפות לחוק. השב מלחמה שערה! הקם מחסום בפני הכפייה הדתית!
כולם מדברים נגד הכפייה הדתית. אולם כל המפלגות ישכחו זאת מחר, כאשר ירצו להיכנס לקואליציה עם העסקנים הדתיים. הן מכרו את חרותך לדתיים אתמול, והן ימכרו אותה שוב מחר. אבל אתה יודע שאנחנו לא נתפשר!
עמל רב הקדשנו לשורה של מיבצעים, שנועדו להבדיל בין מערכת-הבחירות שלנו, ככוח צעיר ותוסס, לצד המערכות השיגרתיות של המנגנונים. היו אלה •שיירות-שלום״, בהן עברנו ביעף בעשרות כפרים ערביים, ונאמנו בכל אחד מהם במשך כמר, דקות; הפיקניק ההמוני בחיק הטבע במרומי הכרמל: המדורה ההמונית באכזיב, ושורה של מיבצעים קטנים יותר.
באירועים אלה נוצרה הבבואה הציבורית של התנועה בתור שכזאת, וחבריה ברחבי הארץ למדו להכיר זה את זה. כל מיפגש כזה היה מחמם-לב - כי הופיעו בהם אלפי אנשים חדשים, רובם צעירים וצעירות, רובם בעלי רמת-השכלה גבוהה, שדוגמתם לא נראו באירועים של כל מפלגה אחרת. כפי שהגדירם אחד העתונאים: ״קהל של קונצרטים!״ מיפגשים אלה נסכו בטחון עצמי בלב מתנדבינו, טיפחו בהם גאווה קיבוצית. כל אחד הרגיש כי נעים להשתייך לקהל כזה.
האסיפות השיגרתיות יותר, שעלו הרבה יותר ביוקר, היו מעטות. בתל-אביב קיימנו רק אסיפה אחת: אותה אסיפת-יסוד חגיגית. שאר האסיפות התקיימו במקומות כמו נתניה, היפה, ירושלים ובאר-שבע. הן היו מעודדות לא רק מפני שהיו מלאות עד אפס מקום זמן רב לפני ההתחלה, אלא גם מפני שהוכחנו לעצמנו את יכולתנו להתגבר על קבוצות עויינות, שבאו במאורגן כדי להפריע. שום אסיפה שלנו לא נפסקה באמצע גם לא בירושלים, שם חילקו אנשי-חרות כרוזים שהכילו השמצות אישיות נתעבות, הפריעו במאורגן וגרמו לשורה של תגרות-ידיים. בעזרת המתנדבים והקהל הטוב, אך בעיקר הודות לדברי-ההגיון של דוברי רשימתנו, השתלטנו על המתפרעים - ובסוף הפכו רבים מהם לאוהדינו.
יתכן שמכל המכשירים המעטים שעמדו לרשותנו, בשבועות סוערים אלה, היה החשוב ביותר השידור ברדיו. לפי החוק הגיעו לנו 25 דקות, אותן חילקנו לחמישה שידורים קצרצרים.
השאלה שעמדה לפנינו היתה: האם להשתמש בהזדמנות זו כדי להציג בפני הציבור חמישה מועמדים שונים, שכל אחד יוכל להגיד רק כמה משפטים - או להשתמש בכולם כדי לתת לקהל אפשרות להתרשם בצורה יסודית יותר מראש-הרשימה?