הוא הראשון העובר עליה ומגיש לי, לרוב בכתב, את הערותיו והצעותיו לגביה. הוא משתתף בניסוח כל גאומינו העיקריים, אותם אנחנו רגילים להכין מראש, אחרי חקר ובדיקה יסודיים.
עיקר תרומתו של אמנון היא, בעיני, שיקול-הדעת. במשך חודשים ארוכים של עבודה יומיומית משותפת, למדתי להעריך שיקול-דעתו זה. הוא ממזג בתוכו אידיאליזם יציב וכושרניתוח מפוכח - מזיגה נדירה ויקרה. אינני זקוק בכנסת, או בכל מקום אחר, ל״אומרי-הן״, האומרים אמן אחרי החלטותי. כמו כל אדם אחר בתפקיד כזה, אני זקוק לאנשים בלתיתלויים, המתנגדים לדעתי כשאינה נראית להם, המוכנים להתווכח באופן אובייקטיבי, ללא רגשנות, על דברים הטעונים בירור וליבון. מבחינות אלה, אמנון הוא שותף אידיאלי לעבודה.
(אך למען ההגינות עלי להוסיף כי אינה מוטלת עליו האחריות לכל מעשי ודברי. באותם המיקרים, המעטים, בהם לא יכולתי לקבל את דעתו, רובצת האחריות כולה עלי.)
כדי להבין את רקע עבודתנו, יש לזכור פרט חשוב אחד: בניגוד לכל שאר הסיעות בכנסת, אין סיעתנו כפופה להחלטות של שום מוסדות תנועתיים. עקרון זה נתגבש עוד במהלך מערכת-הבחירות, כאשר אורי דייוויס, אחד הפעילים במערכה, הציג את השאלה כך: ״אנחנו מכירים את עורכי ״העולם הזה״, כי קראנו את דיעותיהם במשך שנים. אנחנו מוכנים לבחור בדיעות אלה ובבעליהן. אך מי יודע מה תהיינה הדיעות של מוסדות תנועה אשר אינה קיימת עדיין?״
לפיכך הוחלט אז כי הסיעה שתיבחר תהיה ריבונית לחלוטין, בהחלטותיה, ושכל חבר-כנסת יכריע בכל דבר לפי הבנתו ומצפונו, אף בניגוד לדעת התנועה.
לפי כלל זה נהגנו מאז. לעיתים, בהתעורר שאלות מדיניות חשובות, התייעצנו במוסדות התנועה. אך מעולם לא החליט שום מוסד של התנועה מה על הסיעה לעשות, ומעולם לא קיבלה הסיעה תכתיב כלשהו. דבר זה הגביר את האחריות המוטלת על אמנון ועלי, בגבשנו תשובה לכל בעייה העולה בכנסת, מבלי להתחמק אף מאחת.
כך נוצר פסיפס של הכרעות, שהוא מוזר לכאורה - כששלום כהן ואני ריבוניים לגמרי בקביעת עמדותינו מעל עמודי השבועון, אמנון זכרוני ואני ריבוניים בהכרעותינו בסיעה, ואילו מוסדות התנועה, ששלושתנו חברים בהם, מקבלים את החלטותיהם לפי נוהלים דמוקראטיים של הכרעת-רוב.
שיטה זו, שעמדה במיבחן המציאות, הוכיחה את עצמה לטובת השבועון, שנשאר בלתיתלוי לחלוטין, לטובת התנועה, וגם לטובת הסיעה.
שלושת השבועות שעברו מיום הבחירות ועד לפתיחת מושב הכנסת הוקדשו על-ידינו להכנה קפדנית. למדנו על-פה את תקנון הכנסת, חרשנו אותו לאורכו ולרוחבו, גילינו את כל האפשרויות הגלומות בו לסיעת-יחיד זריזה, המוכנה להיאבק ללא הרף.
אך בעיקר היה עלינו, באותה תקופה קצרה, להחליט מה תהיה דמות סיעתנו.
לא היתה לפנינו שום דוגמה שיכולנו ללמוד ממנה. מעולם לא היתה בכנסת סיעה כשלנו: סיעת-יחיד מבחינת גודלה, כוח חדש מבחינת אופייה, סיעה בעלת השקפת-עולם הנוגדת את כל המוסכמות.
לפתחנו רבצה שורה ארוכה של סכנות. ניסינו לנתח אותן מראש, כדי לקדם את פניהן.
הסכנה הראשונה היתה שנצטייר בעיני הציבור כקוריוז. כבר עמדתי על סכנה זו. המילה