ברחוב, היא בעיקרה מכשיר להשפעה על דעת-הקהל, מכשיר לחינוך ההמונים, נשק במאבק לשינוי פני המדינה, להקמת מישטר חדש.
לולא הכרה זו, המונחת ביסוד כל פעולתנו, ספק אם היינו מחזיקים מעמד בכנסת, בלי ליפול קורבן להרגשה של סיכלוך טוטאלי.
על רקע זה יש לדון את עבודתנו בכנסת השישית, כפי שהיא מצטיירת בספר זה.
במשך הזמן שחלף השתדלנו להשלים את מעגל השקפת-עולמנו, להרחיבה לשטחים שלא טיפלנו בהם באופן שיטתי עד כה, לסתום את הפרצות בין חלקיה השונים.
יש לקחת בחשבון כי הרוב המוחלט של הנאומים בא כתגובה על הצעות ממשלתיות ועל נושאים שהועלו על-ידי הממשלה. כי הממשלה היא הקובעת את רוב סדר-היום של הכנסת. היכולת שלנו להעלות נושאים צומצמה באופן מכריע על-ידי תקנון סתימת-הפה. מכאן שישנם שטחים חשובים, שיצאו מקופחים. לא יכולנו לדבר כמעט בכלל על השקפתנו לגבי היחסים בין ישראל ויהודי העולם.
כל הנאומים הוכנו תחת לחץ עצום של חוסר-זמן, בשטף של עבודה קדחתנית, ולא יכולנו להתייחס אליהם כאל יצירות ריטוריות או אף אינטלקטואליות.
בכל זאת נדמה לי כי הקורא, שיטרח לקרוא את כל החומר המכונס בספר זה, יקבל תמונה ברורה למדי של השקפת-עולם חדשה, המציעה פתרונות חדשים בתכלית לבעיות-הקיום של ישראל, המסוגלת לשמש בסים איתן למישטר חדש במדינה - אותו מישטר שאנחנו מבשריו הראשונים.
אולי כאן המקום לפרש מילה אחת, המופיעה בספר זה מאות פעמים: המילה ״מישטר״.
אין מילה במילון העברי המנוצלת לרעה לעתים קרובות יותר מזו. עסקנים מפלגתיים, המבקשים לשנות רק את הטכניקה הפורמלית של הבחירות, או את שיעורי מס-ההכנסה, או את ההרכב האישי של הממשלה, בלי לשנות מאומה מיסודות חיינו, אינם מתביישים להשתמש במילה זו ביד רחבה ובפה מלא. לעתים קרובות מדי היא משמשת תחליף למחשבה רצינית, או הסוואה לשמרנות קפואה. ״מי שמדבר יותר מדי על מישטר חדש,״ התלוצץ פעם עסקן וחייך, ״חשוד בכך שהוא רוצה להשתלב מהר במישטר הישן.״
כשאנו משתמשים במילה ״מישטר״, אנו מייחסים לה מובן מדוייק. המישטר הוא, לדידנו, הסכום הכולל של ההשקפות והכוחות הפוליטיים, השולטים בחברה מסויימת. יש קשר הדוק בין אלה ואלה: המסגרת הרעיונית של המישטר קובעת במידה מכרעת את מהות הכוחות הפוליטיים השולטים בו. ואילו הצמרת הפוליטית והחברתית קובעת במידה רבה את המשך קיומה של המיסגרת הרעיונית.
המישטר הקיים בארץ הוא זה אשר התגבש בסוף המאה שעברה, ובשליש הראשון של המאה הנוכחית, בקרב התנועה הציונית במזרח אירופה והיישוב העברי בארץ. הוא כולל אה ההשקפות המשותפות לכל חלקיו - לגבי מהות המדינה היהודית, לגבי היחס לעולם הערבי, לגבי המיבנה המפלגתי וחלוקת השלל, לגבי מהות המשק הנתמך והמישטר החברתי הפנימי, לגבי הזהות בין דת ומדינה, ועוד ועוד.
הוא כולל גם את הצמרת המדינית-חברתית של מישטר זה: את ראשי מפלגותיו, פקידיו