הבכירים, ראשי הקונצרנים הכלכליים הגדולים שלו, תועמלניו העיקריים בספרות, בעתונות, בידיו ובבתי-הספר. בקיצור: הוא כולל את כל הקובעים את דמותה של חברה.
מול המישטר הזה אנו עומדים בכנסת - בבחינת 1 מול 119 (להוציא, אולי, את הקומוניסטים, כולם או חלקם, המייצגים מישטר אחר, שבסיסו בברית-המועצות.)
וכנגד המישטר הזה אנו מייצגים בכנסת את ראשיתו של מישטר חדש: מישטר שיהיה מבוסם על השקפת-עולם מקורית וחדשה, שתתאים לשליש השלישי של המאה ה-20. מישטר שיגיע לשלטון כאשר יתגבשו כוחות מדיניים וחברתיים חדשים, שיהיו די חזקים כדי להחליף את כוחות המישטר הישן.
עבודתנו בכנסת מיועדת כולה לקראת יעד זה. אנו רואים בכוח החדש את חיל-החלוץ של מיבצע היסטורי, שראשיתו המדינית בבחירות לכנסת השישית, אך שיגיע לשיאו בעתיד - בכנסת השביעית והשמינית.
את המחמאה הגדולה ביותר לעבודתנו ביטא עתונאי חשוב, הרחוק מלהיות אוהד רעיונותינו.
הוא אמר: ״בוחרי כל המפלגות מתביישים כיום בבחירתם. כולם מצטדקים. כולם מתלוננים. כולם טוענים כי מפלגותיהם לא מילאו את הבטחותיהם ערב הבחירות.
״בוחרי רשימת העולם הזה הם היחידים שאינם מתביישים. סיעתם קיימה את אשר הבטיחה.״
איני בטוח אם ראויים אנו למחמאה זו. בוודאי עשינו הרבה שגיאות. בוודאי יכולנו לעשות עוד הרבה יותר.
אולם השתדלנו. ונוסיף להשתדל.
לא רק כדי להצדיק את האמון שניתן לגו על-ידי אותם 14,124 אזרחים ואזרחיות, שמרדו במוסכמות ונתנו לנו את קולם.
אלא גם כדי לפלס את הדרך לעלייתו המהירה והמכרעת של הכוח החדש - אשר הוא,
כך אני מאמין בלב שלם, מגלם את הפתרונות לבעיות הקיום של מדינתנו בדור זה.
אורי אבנר