לקראת תום המושב השלישי של הכנסת השישית, פירסמו שני עיתונאים הנמנים עם מפלגות הקואליציה, מאמרים על הנעשה בכנסת, לסיכום המושב.
כתב דניאל בלוך, דובר סיעת מע״י וכתב ״דבר״:
״ניתן לקבוע דיאגנוזה, כי הכנסת הששית לוקה באבנרי-פוביה*...
... אינני נמנה עם מעריציו של אורי אבנרי, ואני חולק על מרבית השקפותיו, אולם אינני יכול שלא להעריך את העובדה, כי הוא היחיד המצליח להרגיז 119 חברי-כנסת.
״ויש על מה להתרגז. הוא בכוחו בלבד (פרט לסיוע שקיבל מ״חוק-לשון-הרע״) הצליח יהיבחר לכנסת, ובבית הוא מעסיק את הכנסת יותר מכל סיעת גח״ל, וזאת למרות כל הנסיונות לצמצם את פעילותו ואת אפשרויות הופעתו מעל הדוכן. כי כשם שנבחר לכנסת לא בזכות האידיאולוגיה המדינית והכלכלית שלו, כך גם עיקר פעילותו איננה בתחום זה, והוא משכיל להעלות נושאים המעסיקים את הציבור, ללא הבדל השקפה או מפלגה.
״כך, למשל, אימץ לעצמו את שאלת הטרמפים לחיילים. אין שום סיבה בעולם שחברכנסת מסיעת העבודה לא יטפל בבעייה זאת. אולם איש לא עוסק בזה. ואבנרי, בחושו הזריז, מאמצה לעצמו. כסיעת-יחיד הוא יכול לפעול במהירות. הוא אינו צריך להתייעץ עם אף אחד, ואינו נזקק לאישורים של הנהלת סיעה וקואליציה, תהליך מסורבל המסוגל לשתק כל מרץ ויוזמה של חבר-כנסת נמרץ ופעיל.
״בסופו של דבר, לא אתפלא אם בבחירות הבאות יקבל אבנרי יותר קולות בזכות פעילותו בעניין הטרמפים לחיילים, מאשר בגלל דיעותיו על עתיד השטחים; וגובה ארובת רדינג ישפיע יותר מאשר אורך הגבולות.״
הוסיף עליו, בסקירה מקיפה ויסודית, שלמה מנה, איש ״למרחב״:
״עיקר הטמפרמנט האופוזיציוני שמור, אם כן, לסיעות זעירות, ובמיוחד המרכז החופשי (3 חברים) ו'העולם הזה׳ (חבר אחד). ההתרשמות מן היציע היא שזו האחרונה, כלומר אורי אבנרי, עושה את מלאכתה ביותר יעילות וענייניות...
״...סיעת 'העולם הזה׳ הצליחה, הודות לניצול יעיל ונבון של תקנון הכנסת, להעלות פעמים רבות על הדוכן.
* פוביה - הפרעה נפשית המתבטאת בפחד שאי-אפשר להתגבר עליו.