♦ רק סיעה יכולה להציע הבעת אי-אימון בממשלה.*
♦ רק סיעה יכולה להשתתף בדיון על כינון ממשלה והתפטרותה, על הצעת התקציב, על מדיגיות-החוץ, על מדיניות-הבטחון.
♦ רק סיעה יכולה להשתתף בדיון על עניין שהממשלה, מודיעה כי היא רואה בו עניין של אימון, או שאחת הסיעות הודיעה שתציע, בעקבותיו, להביע אי-אימון בממשלה.
« רק סיעה יכולה להשתתף בדיון אשר לגביו ביקשו עשרה חברי-כנסת שיהיה סיעתי. במילים אחרות: די בבקשה של המפד״ל, למשל, כדי להפוך כל דיון שהוא לסיעתי - ובכך לשלול כל אפשרות של השתתפות בו ממי שאינו סיעה.
♦ רק סיעה יכולה לפי הנוהל להשתתף בדיון על הודעות וסקירות של שרים על פעולות משרדיהם, וכן בדיונים שהם תוצאה של הצעות לסדר-היום. רק לסיעה יש זכות לחדר עבודה במישכן הכנסת, דבר שבלעדיו לא תיתכן כלל עבודה מסודרת.
♦ רק סיעה יכולה לקבל זכות-כניסה ליועציה ולעובדיה. הדבר חשוב דווקא לסיעות של איש אחד, כי חבר-כנסת יחיד אינו יכול להתגבר על העבודה העצומה הכרוכה בתפקידו, ללא עוזרים בבנין-הכנסת.
« רק סיעה יכולה להיות מיוצגת בוועדת-חקירה פרלמנטארית.
♦ רק סיעה יכולה להשתתף בבחירות הבאות, בלי לאסוף מחדש חתימות ולהפקיד 5,000 ל״י. רק סיעה תהיה מיוצגת בוועדת-הבחירות הבאה. ורק לסיעה יש בבחירות הבאות הזכות לשמור על שמה ועל האות שלה מן הבחירות הקודמות.
♦ רק סיעה זכאית להיות מוזמנת להתייעצות אצל הנשיא, ערב הרכבת ממשלה חדשה.
♦ רק סיעה רשאית למסור הודעה במיקרה של הימנעות מהצבעה - אחת מדרכי-הביטוי העיקריות בכנסת, אשר נוצלה על ידינו במיוחד אחרי השינויים שהוכנסו בגללנו לתקנון הכנסת.
♦ רק סיעה זכאית לבקש שיזמינו אותה לוועדה מוועדות הכנסת, שאין היא מיוצגת בה. מובן שמנציג הכוח החדש נשללה החברות בכל התעמת החשובות.
פרושן של הוראות אלה הוא, שניתן לשלול לחלוטין את זכות ההשתתפות ממי שאינו סיעה בכל הדיונים
החשובים של הכנסת.
איך נוצר מצב מחריד כזה, ההופך את הדמוקראטיה לקאריקטורה?
על כך יש שתי תשובות:
♦ מנסחי התקנון פשוט לא האמינו שכוח חדש כלשהו יעבור אי-פעם את אחוז החסימה.
♦ מנסחי התקנון לא העלו על דעתם שייעשה נסיון לשלול מעמד של סיעה מנציג יחיד.
כלומר: מנסחי-התקנון השתיתו את עבודת הכנסת על סיעות, מפני שסברו כי כל חברי-הבית ישתייכו לסיעות.
ואכן, זאת היתה צריכה להיות הנחה מובנת מאליה. שהרי בשיטת הבחירות היחסית, הנהוגה בישראל, אין
האזרח בוחר באיש מסויים, אלא ברשימה שיש לה מצע ותוכנית. כשזוכה רשימה כזאת במספר הקולות הדרוש
כדי להקנות לה ייצוג בכנסת, היא הופכת אוטומטית לסיעה בה - כי הסיעה אינה אלא המשכה של רשימת-
מועמדים. כפי שקובע, למשל, סעיף 17 של התקנון: ״כל סיעה רשאית לתת לעצמה את השם בו השתמשה
בבחירות לכנסת...״
כלומר: רשימה וסיעה - אחת הן.
זה עניין של מהות. לגבי המהות, לא יתכן הבדל בין רשימה שהצליחה להחדיר 50 נציגים לכנסת, לבין
רשימה שהצליחה להחדיר נציג אחד. מבחינה כמותית יש לשתי סיעות כאלה, כמובן, זכויות שונות לגמרי -
בינתיים נקבע תקדים שלפיו אין סיעודיחיד יכולה להגיש הצעה כזאת.