על כך באו עסקני-המפלגות וניסו להתחכם: ״מה איכפת לכם? לפי תקדים-כסה, תיהנו מרוב הזכויות המוקנות לסיעה. זה יאפשר לכם עבודה תקינה•״
על כך נתנו מספר תשובות:
♦ כוח חדש אינו רוצה במעשה-חסד, אלא בזכותו החוקית. זהו עניין של עיקרון.
♦ מעשה-חסד אפשר לשלול. זכות קשה יותר לשלול.
♦ לגבי כמה זכויות יסודיות, משאיר תקדים-כסה ספק חמור. למשל: לגבי הזכות להציע אי-אמון לממשלה.* התקנון והנוהל מעניקים זכויות לא רק לגבי הדיונים בכנסת, כי אם גם לגבי שורה ארוכה של עניינים
אחרים. ספק רב אם התקדים מחייב לגבי דברים אלה (ועדות, פרוטוקולים, עובדי הסיעה וכו׳). ברם, לסיעות זכויות לא רק לפי התקנון והנוהל, כי אם גם לפי חוקים שונים למיניהם (ועדת חקירה פרלמנטרית, התייעצויות אצל הנשיא, רציפות חוקים וכו׳).
♦ תקדים-כסה משאיר דלת פתוחה לעסקני-המפלגות להתנכל לכוח החדש ברגע המכריע - ערב הבחירות ייכנסת השביעית, כשלסיעות הכנסת היוצאת תהיינה זכויות רבות, ומי שאינו סיעה יהיה משולל זכויות לחלוטין.
« אם ההבדל הוא קטן כל כך, מדוע מתעקשים עסקני-המפלגות לעמוד עליו?
בהזכירנו הקשינו ושאלנו: מה בכלל סמכותה של ועדת-הכנסת להתערב בעניין זה? ועדת-הכנסת הוסמכה, על-ידי התקנון, ״לקבוע סדרי-עבודה של הכנסת״. וכן ״במידה שסדרי-העבודה לא נקבעו בחוק, תקבעם הכנסת בתקנון.״ אולם תקנון הכנסת אינו יכול לשלול זכות טבעית, המוקנית כחוק. ועדת-הכנסת בוודאי אינה מוסמכת לכך, כי מעמד של סיעה אינו נוגע ל״סידרי עבודה״. הוא נוגע לעצם מהותה של הכנסת. המעמד נקבע על-ידי הבוחרים - ואין ועדה של ה״כיס, שנבחרו על-ידי בוחרים אחרים, יכולה לבטל את רצון הבוחרים.
מובן - בישראל אין חוקה. רוב של 61 חברי-כנסת יכול להקים דיקטאטורה, להוציא מפלגות מחוץ לחוק, להקים מחנות ריכוז ולכלוא בהם את 59 הח״כים האחרים. זה יהיה חוקי בהחלט. שום כוח - גם לא ביתהמשפט - אינו רשאי להתערב. לכן יכול רוב הכנסת לשלול את כל זכויותיו של נציג הכוח החדש ופשוט להחליט, ברוב קולות, שאינו קיים. אבל זהו עניין לכנסת כולה - ולא לוועדה כלשהי.
נציג הכוח החדש נבחר על-ידי 14,124 בוחרים ישראליים. על אף כל התקלות, השיבושים והפסילות, זכה הוא לקולות רבים יותר מאשר כל חבר אחר של הכנסת. כי לגבי הח״כים האחרים היה המודד 9,881. הח״כ החמישי של הליבראלים-העצמאיים נבחר ב-5,775 קולות בלבד. הח״כ העשירי של רפ״י ב-6,399 בלבד.
יתר על כן: נציג זה של כוח חדש לא נבחר על-ידי מנגנון אלמוני, תוך ביזבוז עשרות מיליוני לירות, בעזרת כפייה ושוחד. הוא נבחר בתוקף רצונם החופשי של הבוחרים, שידעו בדיוק בעד מי הם מצביעים, ולמה.
בכנסת נטו תחילה לדחות את ההכרעה. אם נתנהג כילדים טובים, יניחו לנו; אבל אם נקים שערוריות, אם נהיה בלתי-מתפשרים, שאינם מוכנים להשתלב ב״מימסד״, ימצאו שיטה חלקלקה לעריפת הראש. רצינו בהכרעה. השיטה של ״נחכה וניווכח״, נראתה פסולה בעינינו.
אורי אבנרי הופיע בפני ועדת הכנסת והשמיע במשך כ-45 דקות את טענותינו המשפטיות, וקרא לוועדה להכריע בסוגיה. בינתיים גם צברנו תקדימים. ״חוק יסוד: הכנסת״ קובע כי כל עוד לא קבעה הכנסת את
* כאנוור, נקבע כבר על-ידי ועדת-הכנסת, כי סיעת יחיד אינה יכולה להציע הבעת אי-אימון למנושזה.