לאמיתו של דבר, היתה צריכה הממשלה לעודד יוזמה תחיקתית זו, מירדן שמצויים חללים ריקים רבים בשדה המשפט. אבל למרבה הצער, אין הממשלה מעוניינת בכך.

הצעת חוק פרטית מוגשת ליושב-ראש הכנסת ולאחר אישור יושב-ראש הכנסת וסגניו, מניחים אותה על שולחן הכנסת. הדיונים בהצעות חוק פרטיות צריכים להתקיים ביום ד׳, אחת לשבועיים. בעל ההצעה מקבל רשות דיבור ל-10 דקות להנמקת הצעתו. אם נציג הממשלה מציע להסיר את ההצעה מסדר היום, משיב בעל ההצעה במשך 5 דקות. אם תמכה הממשלה בהצעת החוק או נמנעה מלבקש להסירה מעל סדר-היום, רשאי אחד מחברי-הכנסת להציע להסירה מסדר-היום ולנמק הצעתו. בגמר הדיון מצביעים אם להסיר את הצעת החוק מסדר-היום או להעבירה לוועדה. אם הועברה לוועדה, היא עוברת שם בדיקה ולאחר מכן מוחזרת למליאת הכנסת לקריאה ראשונה. גם מבחינה זו שונה הצעת חוק פרטית מהצעת חוק ממשלתית, שכן הדיון הראשוני במליאה לגבי ההצעה הממשלתית מהווה את הקריאה הראשונה.

לאחר דברי ההקדמה השיגרתיים של יו״ר הישיבה, הגב׳ טובה סנהדראי, נשא אבנרי את דבריו, אשר כוונו נגד הספסלים הריקים:

כבוד היושבת-ראש, עשרים וארבעה חברי-כנסת נכבדים.

אודה ולא אבוש, כי לא קל לי לבוא ולנמק הצעת-חוק זו. לא הייתי מקבל זאת על עצמי,. לולא האמנתי שבכך אני עושה שרות לכנסת.

אני חבר-כנסת חדש. כיצד אעז לבוא ולתבוע שינויים בסדרי בית זה? כיצד זה אציע לוותיקים ולמגוסים ממני להכניס שינויים בסדרי העבודה הפרלמנטרית?

אולם, גבירתי היושבת-ראש, כנגד זה יש גם יתרון במעמד של חבר-כנסת חדש, ותהיה השתייכותו הסיעתית אשר תהיה. כל עוד לא שקע בשיגרת, כל עוד לא קהו חושיו, כל עוד חד מבטו לראות ליקויים, הוא יכול להתרגש נוכח פגמים. עוד הוא זוכר מה חש הוא עצמו לפני שנבחר לבית הזה. עוד כרויה אוזנו לשמוע מה דעת הציבור על הבית הזה.

ועוד יתרון יש אולי לחבר-כנסת חדש - עוד נשמרה בלבו מידה של נאיביות, עד כי יכול הוא להאמין שבבעיית זו, הנוגעת לעצם המעמד של הכנסת בעם, יינתן לכל חבר-כנסת לדון ולהצביע לפי מצפונו האישי הריבוני, ולא לפי תכתיבים מפלגתיים.

בית-חרושת לחוקים

אנו יודעים כי בכל מפלגה יש חברי-כנסת, המכירים בצורך להנהיג קוורום בבית הזה״ ההשקפה של חובת קוורום אינה מתחלקת לפי קווים מפלגתיים.

הבה נקווה, גבירתי היושבת-ראש, למען כבודו והדרו של הבית הזה, כי עובדה זו תשתקף גם בהצבעה.

לפי תורת מונטסקייה,* דיוי השלטון התקין על הפרדה בין שלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.

פרלין: זה כבר התיישן!

אבנרי: לדעתך, חבר-הכנסת מרלין.

בין השלוש, הרשות המחוקקת היא ראשונה בין שוות, בבחינת primus inter pares.

והנה אצלנו, כבוד היושבת-ראש, המצב כמעט הפוך. הרשות המבצעת היא כל-יכולה. הרשות השופטת היא עצמאית, אך היא משועבדת לחוקים שלעתים הם רעים - ובהעדר חוקה כתובה,

* שארל דה-מונטסקייה, פילוסוף צרפתי בראשית המאה ה-18, מייסד תורת החוקה.

53