אבנרי: לפני הבחירות התחייבתי כלפי הבוחרים שלי שאצביע בכנסת לפי מצפוני,
ולא אקבל גם החלטות של תנועתי, אם הן לא תהיינה בהתאם למצפוני. הלוואי ונוהג זה היה מתקבל במפלגות אחרות, והיה משתקף בהצבעה היום.
פלד: נראה מה יגידו אנשיך על כך!
אבנרי: זה כתוב שחור על גבי לבן.
... כאשר איש אינו מדבר אל זולתו, אלא רק אל הפרוטוקול, כשכל אחד החליט מראש שלא להשתכנע - לשם מה יש צורך בנוכחות במליאה? כל אחד בא כשמגיע תורו לנאום, נואם את שלו והולך, כפי שקורה לעתים קרובות מאוד באולם הזה, והכל יודעים זאת.
מי נשאר יושב כדי לשמוע את תשובת זולתו? ויד על הלב: מי נכנס לאולם זה היום, בלי לדעת מראש איך יצביע על הצעתי, עוד לפני ששמע את הגמקתי ?
הסעיף הרביעי הוא החינוך לדמוקרטיה.
הינוך לדמוקרטיה׳
איזה רושם עושה בית זה על המבקרים ביציע? יש לי אוסף גדול של מכתבים, שהגיעו אלי מאז שנבחרתי, מידי אנשים שהחלו מתעניינים לראשונה בעבודת הכנסת בגלל כניסת הכוח החדש לבית הזה. הם החלו מתעניינים, באו הנה, ראו, נחרדו ושפכו את המתם בכתב. מכתבים כאלה מגיעים אל מערכות כל העתונים, וחלקם מתפרסמים.
האם זו הדוגמה שניתן לעם, ובעיקר לנוער? דיון רגיל על הצעת חוק, העוסק במיליונים ובעשרות מיליונים: שורות-שורות של ספסלים ריקים, כמה חברי-כנסת משועממים, חלקם שקועים בקריאת עתונים, ואיש אחד המדבר אל הפרוטוקול.
רבותי, הדמוקרטיה לא די שתיעשה - חובה היא שתיראה! דרוש לה מידה של Dignity,
של הדרת-כבוד, של פורמות חיצוניות. ומה הטעם לבנות היכל רם בגבעת רם,* כדי שיהיה ריק ?
ברור שבמצב זה אין חברי-הכנסת נמשכים אל המליאה, ואפשר להבין אותם. איש אינו מבין אותם טוב יותר ממני, שעדיין לא החסרתי אף ישיבה אחת. כי הישיבה במליאה גורמת להרגשה נוראה של תיסכול, של ביזבוז, של פעולה על ריק.
זוהי האמת, כל השאר הם תירוצים, ושמעתי הרבה תירוצים מדוע אי-אפשר לשבת במליאה.
תירוץ ראשון: חברי-הכנסת הנכבדים נמצאים בישיבות הוועדות. לא דובים ולא יער. כמעט לעולם אין ישיבה של ועדה מוועדות הכנסת בעת כינוס המליאה.
תירוץ שני: יש ישיבות של סיעות. אם זה נכון, הרי זה סקנדל. המליאה מתכנסת, בממוצע, עשר שעות בשבוע. האם אין די והותר זמן לישיבות סיעות בשעות אחרות?
תירוץ שלישי: חברי-הכנסת עסוקים בעיסוקים מפלגתיים. אוי לתירוץ כזה. מי שעסוק מעל הראש בעסקי מפלגתו, אל ייבחר לכנסת. תשלח מפלגתו עסקן אחר במקומו. נדמה לי שלא הסרים מועמדים.
תירוץ רביעי: חברי-הכנסת מקבלים קהל במזנון ובלשכת המודיעין. זה מוגזם מאוד.
כל סיעה יכולה להעסיק איש-ציבור בדרג גבוה, שיקבל את הקהל בשעת ישיבת המליאה.
תירוץ חמישי: לחברי-כנסת רבים ישנם תפקידים ציבוריים רבים אחרים, נכבדים מאוד - כראשי-עיריות, ראשי-מוסדות■ וראשי חברות גדולות. עם כל הכבוד לחברי-כנסת
המישנן החדש של הכנסת•