היו"ר יוהן► פרליןז חבר-הבנסת סורקים, אינך יכול ללוות את חבר-הכנסת אבנרי בנאום מישני.
אורי אבנרי: אני מבין שאתם רגישים מא- לעניין הזה. כשצריך להופיע בפני בוחרים,
המצב באמת עדין. מר, אפשר לעשות ?
כיוון שכבר נטענו טענות בקשר לוועדות, אני רוצה להגיד כמה דברים בקשר לוועדות.
אין שום סתירה בין עבודה בוועדות לבין עבודה במליאה. זוהי אגדה, ואני רוצה להפריך את האגדה הזאת.
ברגע זה נוכחים במליאה כעשרים חברי-כנסת. חברי-הכנסת האחרים אינם יושבים ברגע זה בוועדות. כמה ועדות יושבות ברגע זה בבניין הכנסתי כמה חברי-כנסת יושבים ברגע זה בבניין הכנסת בוועדות? התשובה היא - אפס.
כמעט לעולם אין ישיבות של ועדות בשעה שמתקיימת ישיבת המליאה. משום כך אין להתייחם ברצינות לטענה זו.
ייתכן שנעשית עבודה חשובה מאד בוועדות. גם על כך יש לי מה להעיר. צריך לדבר על יעילות עבודת הוועדות, כיוון שיש צורך בשינוי רציני גם שם.
אבל אין זה מתייחם לנושא, כי הוועדות - ובצדק - אינן מתכנסות בזמן בו מתכנסת המליאה, פרט למיקרים יוצאים מן הכלל.
מיד לאחר דברי התשובה נערכה ההצבעה, שהבליטה את עובדת היסוד של סיעתנו בכנסת השישית - היותה 1 מול 119. כל הנוכחים הצביעו נגד ההצעה. למענה הצביע אבנרי לבדו. מיקונים אמנם נמנע, אך היה זה רק טכסיס כדי להשיג את רשות הדיבור ולתקוף את ההצעה.
בנאומו זה עלה שמואל מיקוניס על עצמו. מיקוניס התפאר שהוא מכהן ברציפות כחבר-כנסת מאז מועצת המדינה, והעיד כי הכנסת היא פעילה, יעילה, מצויינת וחסרת-דופי. הוא הגן בלהט על רפ״י, ששלחה את סמילנסקי לחו״ל. דבריו לוו מראשיתם ועד סופם בקריאות אהדה ותמיכה. קריאות אלה הלהיבו את מיקונים עד כדי כך, שהרים את קולו ונופף בזרועותיו, עד שעבר, לבסוף, לסיגנון של נאום האחד-במאי של ארץ-ישראל העובדת בשנות ה-20.
לרוב, אין חברי הכנסת מתלהבים מדבריהם במליאת הכנסת. האווירה בכנסת שונה מזו הקיימת באסיפת-עם. מובן שישנם יוצאי דופן. מי שמאזין, למשל, לשמואל תמיר נשאר, לרוב, תחת הרושם, כי תמיר סבור שהוא נואם באסיפת-רחוב. תמיר טרם הצליח לסגל לעצמו את הטון המיוחד, היותר עניני של מליאת הכנסת. המלים ״הגדולות״ הקולחות מפיו משכרות אותו, ואילו המאזינים מחייכים, לרוב, האחד לרעהו. גם מיקוניס, בעיקר
כשהוא תוקף את עמיתיו לשעבר מסיעת רק״ח, וזוכה בכך לאהדה מירבית מצד כל חברי סיעות הבית, מאבד
קנה-מידה ההולם את מליאת הכנסת, מתלהב ומלהיב את עצמו, וכך חוזר חלילה. כך אירע לו באותו ויכוח. הוא הסתחרר מהצלחתו. לפתע הרגיש שהוא משמש כדוברם של כל האחרים.
כאשר סיים מיקוניס את נאומו, הוא הוקף חברי-כנסת נלהבים שטפחו לו על הגב. הוא קרן מאושר כאשר זכה ללחיצות-ידיים נלהבות של אנשי חרות ורפ״י. הוא היה גיבור היום - הנציג הנאמן של המשפחה הגדולה של הוותיקים, שההסדר הנוכחי בכנסת נוח ומתאים להם, והמתלכדים מול כל סכנה לשנות סדר זה. מיקונים היה בוויכוח זה נציג האיגוד המקצועי של הוותיקים, שלחם נגד הרעת תנאי העבודה.
אך מלאו שלושה חודשים לישיבתנו בכנסת, והנה כבר זכינו למחמאה הגדולה ביותר שמפלגות המישטר
הישן יכלו בכלל להעניק לנו. הן עשו יד אחת כדי לסתום לנו את הפה.