לכל היותר אופוזיציה פורמלית - ללא מתח מלחמתי, ללא דרך אלטרנטיבית, ללא יוזמה של ממש בכל שטח שהוא, חוץ מפראזות לאומניות.
ברוב ימות השבוע ריקים ספסלי גח״ל. כאשר מדובר בהצעות-חוקים חשובות, הכרוכות בהוצאה של עשרות מיליונים, נוכחים באולם שניים-שלושה מבין כל ח״כי גח״ל. בעבר, כשהיתה קיימת התחרות בין חרות לליברלים, הם שמרו על מתח כלשהו. מאז קום גח״ל אין עוד התחרות, והסיעה כולד. רדומה.
ערב הבחירות, היתה אחת מסיסמותינו העיקריות: ״דרושה אלטרנטיבה לאופוזיציה!״ לפני שאפשר לחשוב על החלפת השלטון, יש לפעול למען החלפת האופוזיציה. כי באין אופוזיציה של ממש, לא יתכנו חילופי-שלטון.
פעולת גח״ל הוכיחה שצדקנו. היא הוכיחה גם שהצלחנו עד כדי כך ש-26״ ח״כי גח״ל החלו פוחדים מפני הקול היחיד שלנו, והחליטו להחניקו.
במאמר ראשי שהתפרסם באותו שבוע ב״הארץ״ ניתן ביטוי למחאתם של רבים, נוכח הקיצוב שהוטל על החופש הפרלמנטרי. העיתונות הבינה כי השינוי מכודן אך ורק נגדנו ו״הארץ״ שימש פה לאותו חלק בציבור שהתמרמר נגד הקנוניה המכוערת. להלן מובא מאמר זה במלואו:
ועדת הכנסת החליטה לפני ימים אחדים להטיל מישטר של קיצוב על הופש הפעולה הפרלמנטארית. על פי הסכם בין סיעות המערך, גח״ל ומפד״ל, צומצם מיספרן של הצעות לסדר היום ושל הצעות הוק פרטיות, עד סיומו של מושב הכנסת, באוגוסט 1966, לשלושים ושתיים לכל סוג של הצעה; מיכסה זו חולקה מחצית על מחצית בין הקואליציה והאופוזיציה, ובתוך כל מחנה בהתאם לגודל הסיעות. באמצעות ניסוח מסויים נקבע גם כי חבר-כנסת למעשה לא יוכל להגיש הצעה בלתי אם השיג עבורה את הסכמת סיעתו. בדרך השינויים האלה הושגו שחי מטרות: ביטול היוזמה מצד חברי-כנסת אשר ׳משום מה אינם יכולים להבטיח להצעותיהם את תמיכת סיעתם, וכן החנקה כמעט מוחלטת של יוזמת הסיעות הקטנות.
ההצעות לסדר היום שימשו עד כה עילה לדיון על נושאים אקטואליים; צורה זו של פעולת הכנסת ריתקה כמעט תמיד את תשומת ליבם של רוב חברי הכנסת, של העתונות ויש להניח, של הציבור כולי; ולא פעם היה יום ד/ בזכות הדיונים האלה, ליום המענין ביותר בשבוע הפרלמנטארי. כמו כן חשובה יוזמת התחיקה של חברי-כנסת בודדים; ואם אין בדעתנו להפוך לחלוטין את נבחרי-העם לבירגים במכונות סיעתיות, יש לשמור על יוזמה זו ללא קיצוץ.
במישטר הפרלמנטארי נודע עודף משקל, באופן בלתי נמנע, לחלק של בית הנבחרים אשר הממשלה משמשת, להלכה ולמעשה, בוועד פועל שלו; בנסיבות של מישטר רב-מפלגתי פירוש הדבר, כי עודף משקל זה - סיעות הקואליציה נהנות ממנו. מזה אין מנוס; אולם דווקא בשל כך נחוץ כי יישמר מרחב רחב לפעילות האופוזיציה. אם לא נרצה לדחפה להרגשת כיסלון ויאוש. הצעות לסדר היום הן על כן כלי נשק חשוב ביותר לאופוזיציה; הצעות חוק פרטיות ערכן במידה מסויימת גם בכך שאין מאפשרות הפשרת קווי הגבול המבדילים בדרך כלל בין תומכי הממשלה לבין מתנגדיה. כלום רוצים אנו כי לעולם לא ייתקבל שום חוק אשר הקואליציה אינה מוכנה לתמוך בו במלוכד ?
תמוה ביותר הוא כי סיעת גח״ל נתנה את ידה להחלטה הנדונה של ועדת הכנסת. את עמדתו של המערך אפשר לפחות להבין - אם כי לא להצדיק - כפרי רצונו להוסיף ולהגביל
• כיום מונה סיעת גח״ל 22 ה״כיס.