זה נתברר, בהדרגה, בהמשך הנאום. בן-אליעזר, שהתרגז יותר ויותר נוכח קריאות הביניים של אבנרי, פנה אליו בלבד. הוא תיאר בלהט רב כיצד לחמה חרות-בעבר בעד הדמוקראטיה בכנסת.
כן-אליעזר: ...ניהלנו מערכה ממושכת, יום-יומית, עד כדי מה שאתה דואג לו - שיהיה עצוב ומשעמם בכנסת, אבל היה שמח בכנסת גם בלעדיך - כדי להבטיח את הזכות של כל סיעה, הקטנה ביותר. והמעניין הוא שסיעות כמו מק״י או אגו״י ופא״י מעולם לא התאוננו,
ותמיד נהנו בזכות, ולא בחסד, מאותה מערכה שניהלנו.
אבנרי: אם כן, מה נשתנה עכשיו?
על כך לא ענה הנואם.
בן-אלמןזר: ...בפרלמנט הישראלי יש סיעה בת 26 חברים, המייצגת 260 אלף בוחרים,
מול סיעה המייצגת 14 אלף או 10 אלפים בוחרים. האם זכותנו לייצג בוחרים אלה או לא,
בדעות ובבעיות?
אבנרי: איש לא שולל זאת מכם!
בן-אליעזר: באים אנשים אלה ואומרים: אתם אנשי גח״ל עמדתם כל הזמן על זכות האופו-
זיציה. מה קרה לכם; איזו קנוניה עשיתם. אומר לכם: עמדנו על זכויות האופוזיציה מול רבים וגדולים; ונעמוד גם מול קטנים, המנצלים לרעה זכות זו.
אבנרי: זהו בדיוק! במקום להילחם בחזקים, אתם נלחמים בחלשים!
בן-אליעזר: חבר-הכנסת אבנרי, אם אתה חושב שאני נלחם נגדך, אתה טועה. אין לי כל כוונות להילחם נגדך. כאשר שמעתי דבריך, שסותמים לך את הפה, אני רוצה לומר לך כי אני חבר-כנסת כבר 17 שנה, ואתה הסתפקת לדבר בחודש אחד מה שאני הספקתי לדבר במשך שנים.
אתה אומר שסוגרים לך את הפה! במשך שבוע אחד הספקת, מעל במה זו, להיות המבשר של אותו עורך-דין של אל-פאתח, ולשלוח ברכות לנאצר, פעמיים במשך שבוע אחד; סותמים לך את הפה? טענה זו שסותמים לך את הפה, איננה חוצפה, אלא (באידיש) חוצפא! אם יסתמו לך את הפה אלחם נגד זה.
אבנרי: האם מוכן אתה לתת לי דקה אחת מזמנך כדי לענות לך?
בן-אליעזר: תקום ותאמר, אבל בקול רם!
אבנרי ( בעמידה מהמקום): גברתי היושבת-ראש...
היו"ר דבורה נצר: חבר-הכנסת אורי אבנרי, כבר אמרת מה שהיה לך לומר.
אבנרי: אני מבקש רשות להוסיף הסבר קצר.
היו"ר דבורה נצר: ביקשת רשות, היא לא ניתנה לך.
אבנרי נאלץ לדבר פעמים רבות בכנסת, כי הוא הינו הנציג היחיד של סיעתו. בעוד שגח״ל יכולה לחלק את גאומיה בין מספר רב של נואמים, חייב אבנרי להביע לבדו את דעת תנועתו על כל העניינים. אבל כל אלה הם נאומים על הצעות חוק והצעות תקציב הבאות מצד הממשלה. במיסגרת זו אינו יכול לדבר על דברים אחרים. דווקא בשני המיקרים שהוזכרו הופסק אבנרי בטענה שדבריו אינם נוגעים לנושא הנדון.
בךאליעזר: יש חוגים במדינה - עם כל הכבוד, אתה ביניהם - אשר במשך השנים מורידים את כבודה של הכנסת ופוגעים בה. ״מה עושים בכנסת?״ הם שואלים, ומשיבים: במסת שותים תה ומדברים. קורה נס, וכאשר הם נכנסים לכנסת, אין להם זמן לשתות תה. הם רוצים לדבר כל הזמן. הרי יש גבול לכל העניין!
אבנרי: אין לזה כל קשר להצעות-לסדר-היום!
כאן התחיל בן-אליעזר להגן בלהט על זכות חברי הקואליציה להגיש גם הם הצעוודלסדר-היום. הוא לא