ברעם: האם בגלל זה יש לתאר את המישטר במדינת ישראל כמישטר מושחת? בשיטנה ובבוז לא כובשים עם... זה מזכיר לי, במיקצת, את התקופה בפולין. שמעתי נאומים כאלה,
לא ממך, חבר-הכנטת אבנרי, אלא מכל מיני ״אוהבי הדמוקראטית,״... אינני מתאר לעצמי שנאום כשלך היה נשמע בבתי-נבחרים אחרים!... כמוך, חבר-הכנסת אבנרי, אף אחד לא ינהג!
מיד ניגש ברעם להראות איך צריכים לדבר, בצורה הגונה ויפה!
ברעם : כאשר מדברים על התרומה הגדולה של המחשבה העצמית, עלי לומר שתמיד התייחסנו ברצינות להסתייגויות. אבל איזו חוכמה גאונית הציע חבר-הכנסת אבנרי בקשר לתקציב שלנו? הדבר נראה מגוחך בעיני הציבור.
ברצוני להבליט עובדה מסויימת. חבר-הכנסת אבנרי הציע, למשל, לקצץ מחצית מתקציב משרד-העבודה - מ-11 מיליון לירות ל-6 מיליון לירות. ובאיזה תקציב! בתקציב החינוך המיקצועי. רבותי, האם צריך להיות יותר מאשר בור ואוויל בענייני חברה, כדי להבין שאם יש דוגמה במדינת ישראל ...
אבנרי: כבוד היושבת-ראש, אני מוחה בתוקף נגד ביטויים אלה. עלייך להפסיק דיבורים כאלה!
ברעם: אתה רוצה לחנך את כל הכנסת!
לברעם לא היה המושג הקלוש ביותר על מה הוא מדבר. לא תבענו להקטין את החינוך המיקצועי, אלא דוקא להיפך - חלק גדול של נאומנו על משרדו-,עבודה היה מוקדש לחיזוקו של החינוך המיקצועי. אולם במיסגרת הריאורגניזציה המוצעת על-ידינו, לשם חיסול הכפילויות, הצענו להעביר את התפקיד הזה למשרד-החינוך, שיש לו מחלקה נפרדת לבתי-הספר המיקצועיים. ברעם, בדרך האופיינית לו, לא נכח בוויכוח, לא שמע את נימוקי הסתייגותנו, לא טרח גם לקראם בפרוטוקול - אך הצביע נגדנו, ונאם על-כך לאחר מכן.
ובסוף - קרגמן. לא נשאר לו הרבה, כי ההשמצות כבר הושמעו. נשאר לו רק לחזור על דברי ברעם שלא הסותם את הפה הוא פאשיסט, אלא קורבן סתימת הפה.
קרגמן: הסיגנון החדש הזה של ״העולם הזה״, ״המישטר החדש״, אשר יונק משורשים זרים שאינני רוצה להגדירם במונח הידוע בעולם, המשמיץ את הזולת, המזלזל בו, הפוגע בו -
זר לרוחה של הכנסת הזאת...
הסיגנון הזה זר הוא, ולכן גם השתלבות לא תהיה! זהו חזיון חמור מאוד, להציג אנשים כרובוטים מסתובבים, לא מתעניינים, וכדומה. מה הדיבור הפסול הזה מכל הבחינות!... יש הגדרות על דברים פאתולוגיים וחולניים, שמשם אפשר אולי למצוא את המקור לסימון הזה,
אשר זר לרוחה של הכנסת, על כל החלקים שבה, עם כל חילוקי הדעות שבה, אבל גם עם החברות שבה. ישנה חברות בין-סיעתית. זהו אחד ההישגים העצומים של הכנסת, שיש בה חברות פנימית.
אבנרי: ומה שעשיתם עכשיו היה חברי ? !
בנימה זו נסתיימה אורגיה זו. כל ישראל חברים, כל חברי-הכנסת ערבים זה לזה, יש אהבה בין כל הסיעות, ■והכל נוהגים לפי הכלל החברי הקדוש: שמור לי ואשמור לך.
וכשבא כוח חדש, שאיננו רוצה להצטרף למועדון, שאינו משתתף בחלוקת השלל, שאינו מתחנן להתקבל למשפחה הגדולה והמאושרת - קמים נגדו כולם, קואליציה ואופוזיציה, בתחושה אינסטינקטיבית: זהו האוייב! אותו יש לחסל בעודו באיבו!
ועמד על כך אבנרי בנאומו במליאת הכנסת, שנישא לפני נאומיהם של בן-אליעזר, סנהדראי, ברעם וקרגמן:
גברתי היושבת-ראש, כנסת ניכבדה.
לפי חוק פרקינסון, יש שני סימפטונזים בולטים למחלתו של גוף ציבורי: התנפחות המנגנון שלו, בלי כל יחס לפונקציה האמיתית שהוא ממלא: והעברתו להיכל משרדים מפואר.