ביום 2 בנובמבר החליטו 14,124 ישראלים לשלוח סיעה זו לכנסת, כדי שתשמיע בבית הזה קול חדש. החלטנו לפעול כגוף פרלמנטרי רציני, לצקת את גישתנו לדפוסים פרלמנטריים אחראיים. שיחקנו לפי הכללים שאתם קבעתם. והנה אתם באים ומשנים את הכללים.
מי זה ״אתם״? ״אתם״, במיקרה זה, זו הפדרציה של המפלגות הוותיקות, המחלקות ביניהן את מה שיש לחלק במדינה, בלי הבדל של קואליציה ואופוזיציה. ואכן, פרשה זו מוכיחה יותר מכל דבר אחר עד כמה אין הבדל מהותי בין המפלגות של המישטר הישן, עד כמה מלאכותית וכוזבת ההפרדה בין קואליציה ואופוזיציה, עד כמה כולכם מאוחדים ברגע שנשמע קול חדש, ברגע שמסתמנת לנגד עיניכם האפשרות הקטנה ביותר שהולך ומתגבש גרעין ראשון של משהו חדש במדינה.
אם סיעה של איש אחד יכולה להטיל עליכם פחד כזה, עד כי אתם מאבדים את העשתונות ועושים פלסתר אפילו את הדמוקרטיה הפורמלית - מה תעשו כאשר יופיע בכנסת כוח המונה עשרה חברי-כנסת? ולגופו של השינוי - הנה טענותינו:
(1) השינוי אינו חוקי.
לוועדת הכנסת אין שום סמכות לחוקק חוקים לכנסת, היא מעולם לא קיבלה הסמכה לכך.
כל תקנון-הכנסת הוא בלתי-חוקי, כי מעולם לא אושר על-ידי הכנסת. הוא נוגד את חוק הכנסת. *
ועדת הכנסת, כלומר, הרוב הקואליציוני בה, הופכת את עצמה לדיקטטור שמעל לכנסת, דיקטטור שהוא גם תובע, גם פוסק וגם מוציא לפועל את פסק-הדין, ללא אישור וללא עירעור בפני מליאת הכנסת. וכשאנו באים ושוללים דיקטטורה זאת, אומרים לנו: בבקשה, תגיש עירעור נגד ועדת-הכנסת - בפני אותה ועדת-הכנסת. זה המוסד המסמל את הדמוקרטיה!
(2) הצעות-לסדר-היום והצעות-חוקים פרטיות הן המכשירים היחידים המאפשרים לסיעה אופוזיציונית להעלות בכנסת עניינים הנובעים מהשקפת-עולמה.
חלוקתן שווה בשווה בין קואליציה ואופוזיציה היא אבסורד, כי הרוב הקאוליציוני יכול להעלות כל עניין שהוא רוצה, בכל עת שירצה.
החלוקה שווה בשווה פירושה שהקואליציה גוזלת מן האופוזיציה את מחצית האפשרויות לעלות עניינים שאינם רצויים לממשלה. ואוי לסיעת גח״ל העוזרת לכך!
<3) שבעים וחמישה חברי הקואליציה אינם זקוקים לקול, כי הם יכולים לדבר בלי סוף ובלי גבול בפי השרים של מפלגותיהם. סיעות האופוזיציה הגדולות יכולות לדבר כמה שהן רוצות. כי בכל דיון סיעתי עומדות לרשותן שעות על גבי שעות. דווקא סיעות האופוזיציה הקטנות, הן ודווקא הן, זקוקות לאפשרות נוספת להעלות עניינים.
(4) אין כל ממש בטענה כאילו היתה צפויה לכנסת סכנה של סתימת צינורות הדיון והחקיקה. אילו היתה סכנה כזאת, אפשר היה לבוא אתנו בדברים. במקום לעשות דבר, אשר עם כל הכבוד אין לי אפשרות שלא לקרוא לו קנוניה מאחורי גבנו - אפשר היה להזמין אותנו אל כבוד יושב-ראש הכנסת, ותוך הידברות היינו מגיעים להסדר הוגן. אני מודיע בפירוש שהייתי מסכים להסדר הוגן.
4
* בעקבות טענתנו זו הובא במרוצת הזמן תקנון הכנסת לאישור המליאה, לראשונה מאז נתכוננה הכנסת.