(5) יש מאה ועשרים חברי-כנסת, אבל אין מאה ועשרים דעות שונות בכנסת. מה ההבדל בדעות בין חברי הכנסת שם-טוב ושלמה רוזן? מה ההבדל בדעות בין חברי-הכנסת סרדינס ומנחם כהן ? סיעות גח״ל או המערך אינן זקוקות לזמן פי 26 או פי 49 יותר מאשר חבר-הכנסת מיקוניס. כיוון שחבר-הכנסת מיקונים מייצג דעה אחת, וחבר-הכנסת המדבר בשם המערך מדבר בשם הדעה השניה, ולדעה השניה אין מה להגיד פי 49.
אפשר להוסיף כהנה וכהנה, אך די בזה.
אני פוגה אל סיעת גח״ל: אם טעיתם - אל תלכו סחור-סחור. נהגו כגברים ואימרו: טעינו, ואנחנו חוזרים בנו מטעותנו. זה רק יוסיף לכם כבוד, זה מתאים להדר שהטיף לכם ראש ביח״ר. אם לא תעשו זאת, אתם מכתימים את עצמכם קבל עם ועדה. אתם תוכיחו לכל בר-דעת כי אתם דומים למפא״י כמו טווידל-דום לטווידל-די.*
רבותי חברי-הכנסת, אתם יושבים בביתן של זכוכית. שום תקציב של חסינות לא יעניק לכנסת חסינות בפני העין הפקוחה של הציבור. זיכרו מנין אתם באים - מן הבוחר; ולאן אתם הולכים - אל הבוחר; ובפני מי אתם עתידים ליתן דין-וחשבון - בפני הבוחר!
מלכתחילה נקבע כי הסידור החדש יהיה ארעי ולנסיון עד פתיחת מושב החורף. הובטח כי בחודש יולי 1966 תשוב ועדת הכנסת ותבחן את העניין מחדש.
כאשר נתקבל הנוהל החדש, עירערנו עליו בפני ועדת-הבנסת, כלומר - אותה ועדה בה נתקבלו השינויים האמורים. יחד עימנו עירערו שלוש סיעות נוספות: רפ״י, רק״ח ומק״י. במשך שבועות התעלמה מאתנו הוועדה ונוצר הרושם כי מישהו דואג לסחבת בכוזנה תחילה.
הוזעדה דחתה את הדיון במשך מספר חודשים, עד שלבסוף הגיע מועד שמיעת העירעורים. בפתיחת הישיבה הודיע יו״ר ועדת הכנסת, ח״כ ברוך אזניה, כי הוועדה תדון בינתיים רק בעירעור אחד: זה של רפ״י. כשנודע לנו הדבר, שאלנו את אזניה לסיבת נוהל מוזר זה. השיב הוא: ״אני לא רוצה סימפוזיון; זה לא טוב שכולם ידברו.״
איש רפ״י, יצחק נבון, חשב אחרת. כשנקרא לנמק את עירעורו, סירב. הוא תבע להזמין את כל המערערים.
בלית ברירה נענתה הוועדה לבקשתו, אלא שגם זה לא הועיל.
בזמן שחלף מאז הונהג סעיף סתימת הפה, הוכח כי סעיף זה הביא שואה לכנסת. הוא סתם את
פי האופוזיציה, הרחיק את הכנסת עוד יותר מחיי יום-יום של המדינה, הגביר את תלישותה מן החיים. הוא לא
הסך זמן לכנסת, אלא להיפך - רוקן את הזמן מתוכן. למעשה להשיג רק מטרה אחת: הגבלת סיעת העולם הזה - כוח חדש.
אפשר היה לקבור סעיף זה בכבוד. כאמור, נקבע בשעתו כי העניין יידון מחדש ביולי 1966, לאור הנסיון שיצטבר עד אז. אבל ועדת הכנסת סירבה לכבד את ההחלטה של עצמה ולערוך בדיקה מחדש. כשהועלה בה העניין, דחתה את הבירור עד אחרי החגים. היא דחתה גם את בירור העירעורים שלנו. בינתיים, החליטה הועדה, יתחיל מחזור חדש של הצעות - לפי המפתח הישן, שנתן לסיעת היחיד שלנו את הזכות להעלות בדרך הרגילה הצעה אחת במשך חמישה חודשים. תקנון הכנסת שאושר לאחר מכן הכיל כבר הוראות קבועות לגבי הגבלת מיספר ההצעות-לסדר-היום והצעות-החוק הפרטיות.
י שתי דמויות בספר ״מבעד למראה״, ספר-התאום של ״עליסה באp הפלאות״. הפרק עליהן מתחיל במילים: ״הם עמדו מתחת לעץ, חובקים איש את רעהו. עליסה ידעה מייד מיהו מי, כי על צווארונו של האחד היה רקום השם ,דום׳, ועל צוואר השני השם ,די׳.״