דבורה נצר 70): צריך לתקן את התקנון! סיעה איננה איש אהד. סיעה היא יותר משני אנשים. אני חושבת שאחת מן הבעיות החשובות של התקנון היא לקבוע, אחת ולתמיד, שאין סיעה של איש אחד. (הצעתה המעשית של דבורה נצר היתה לשלול מאתנו מעמד של סיעה ולהפכנו בכנסת ל״מתים-חיים״, החסרים זכות להשתתף במרבית הוויכוחים).
רות הקטין (67): חבר הכנסת אבנרי, לבי אתו. רע לו בכנסת. הוא יחיד. משום כך השמיע הערב, מעל במת הכנסת, בזעם רב, ביקורת קטלנית על עבודת הכנסת.
יוסף שופמן (65) : אתה (לאבנרי) רק דואב על זה שאתה, ועוד כמה חברים, נשארתם באופוזיציה. כאשר שומעים אותך מדבר, אפשר לחשוב שאתה מייצג המונים, מאות אלפי קולות. אם כך, מדוע אתה פוחד מפני אחוז החסימה?
ישראל קרגנזן (62): קיימת ביקורת הרוצה, לשווא, להיבנות מהשמצה ונסיון של השפלה של הבית. השמצה שנעשית למקצוע - ואנו עדים לה כאן בבית הזה - ביטוי לה בניוון מוסרי ובמום רע שבנפש...
על מה בעצם יצא הקצף? האם אסור להשמיע ביקורת עניינית על הכנסת? מה רע בביקורת התובעת פרלמנט חזק ומרשים, היכול להתמודד עם הממשלה, להטיל עליה פיקוח מעשי, להתמקח עם דרישותיה ולצמצם את שרירות מעשיה?
הנה נאומו של אבנרי במלואו. האם יש בו גסות-רוה? חוצפה? האם כולל הוא השמצה שלוחת-רסן, או ביקורת עניינית חריפה, אך מבוססת על טענות ממשיות, אשר כל אחת ניתנת לבדיקה ? !...
כבוד היושב-ראש, שנים-עשר חברי-כנסת נכבדים.
קריאה : אסור לספור !
הכנסת הולכת מדחי אל דחי. הציבור יודע זאת. העתונאים יודעים זאת. כל בר-דעת יודע זאת. האם רק הכנסת עצמה תעצום את עיניה מלראות את מצבה לאמיתו?
הרי די להביט באולם ברגע זה, במספר הזעום של הנוכחים, בהעדרות טוטאלית של חברי הממשלה, בהעדרות אף של רוב המשתתפים בוויכוח היום, שנאמו את נאומיהם והלכו - כדי להיווכח לאן הגיעה הכנסת.
שלוש מחלות מכרסמות בכנסת, ואוכלות כל חלקה טובה בה!
* המונופוליזציה על-ידי המפלגות המסורתיות.
• הרובוטיזציה של חברי-הכנסת.
« המונולוגיזציה של הדיון.
כל שלוש המחלות כבר היו בבית, כשבאתי אליו לפני שנתיים. מאז הורע המצב באופן בולט.
עתה הגיעו שלושתן לשלב המסכן את עצם קיום הבית הזה.
המונופוליזציה של הכנסת על-ידי המפלגות הגדולות קשורה ביצירת קארטל בין המפלגות האלה.
כבר לפני שנתיים, כשאך התחילה סיעת-היחיד שלנו בפעולתה, נוצר הליכוד-הלאומי הראשון - נגדנו.
עסקני המערך וגח״ל כרתו ברית-דמים ביניהם כדי לסתום את פינו. כך נולד הרעיון המחוכם לשנות את תקנון הכנסת, כדי לשעבד את שני המכשירים העיקריים של האופוזיציה - ההצעהלסדר-היום והצעת-החוק-הפרטית - למפתח סיעתי שרירותי.
מה קרה למפתח זה ?