מכל הבחינות האלה מותר היה לצפות להתעוררות המפלגות השונות, לתסיסה כלשהי, לנסיונות של מאבק יעל הבחירה.
והנה - קול דממה דקה. שום תסיסה. שום מאבק. שום נסיון קלוש של התנגדות, אף לא גישוש קל שבקלים בין המפלגות. כדבר מובן מאליו השלימו כל המפלגות עם זכותה של מפא״י לזכות במישרה זו. מדוע?
למפא״י היו אז בסך-הכל 36 מתוך 120 המנדאטים בכנסת. זהו קצת יותר מרבע. זהו קצת פחות משליש. אך ׳מיעוט קטן זה החזיק בידיו את כל תפקידי המפתח.
אין לקחת בחשבון זה את קולות ארבעת הגרורים הערביים של מפא״י בכנסת, או תשעת נציגי אחדותהעבודה. כי אף אחד מן התפקידים האלה לא נמסר לערבי או לאיש אחדות-העבודה.
36 מתוך 120 - המחזיקים בידיהם את כל עמדות-המפתח במדינה, עמדות ההכרעה ועמדות הייצוג.
איך זה אפשרי?
זה אפשרי מפני שלא קיימת במדינה, ובכנסת, אופוזיציה של ממש. ודווקא בחירת היו"ר הראתה זאת בעליל.
אין זה מצב בריא כאשר ראש הרשות המבצעת (הממשלה) וראש הרשות המחוקקת (הכנסת) שייכים לאותה ■מפלגה.
בישראל קיימת סכנה מתמדת של שיעבוד הכנסת לממשלה. סכנה זו כבר התגשמה במידה רבה. לכן היה מקום להילחם על מינויו של איש האופוזיציה דווקא ליו״ר הכנסת. וגח״ל, כסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר בשעתו, יכלה לתבוע תפקיד זה לעצמה, דווקא על סמך טענות ממלכתיות. אבל כאשר פנינו לנציגי גח״ל והתנדבנו להציע את :מועמדם לתפקיד היושב-ראש - נענינו בסירוב. כי היתה בכך הפרת ההסכם שהושג בין מפא״י וכח״ל. שני -גופים אלה פעלו מאז ומתמיד בכנסת מתוך תיאום והבנה ביניהם, באווירה נוחה של חממה משפחתית.
יש כאן שיטה החורגת מעבר לנסיבות חולפות. יש כאן הבנה הדדית בין עסקני המפלגות שהיא עמוקה ■ולבבית למחרת הבחירות כשם שההשמצות ההדדיות הן רמות וקיצוניות ערב הבחירות.
הסיעה החדשה לא הסתפקה בכך. היא דרשה להבטיח את נוכחות הח״כים במליאת הכנסת; המטירה על ■הממשלה שאילתות; הגישה הצעות-לסדר-היום על נושאים בלתי רגילים, כמו הסדרים בשפת הים, השחיתות בספורט והסעת חיילים-טרמפיסטים; השתתפה בכל ויכוח תוך לימוד יסודי של החומר והכנת הצעות ממשיות.
הכנסת כולה הבינה שזה גוף זר, המקלקל את השלווה האולימפית של הבית. הדבר הכריח בהדרגה גם סיעות אחרות לשנות את הליכותיהן. כתגובה על כך, ללא כל ניסיון של המדאה, עשתה הכנסת מעשה חסר תקדים, שינתה את תקנונה כדי למנוע מסיעת-היחיד של הכוח החדש להגיש יותר מאשר הצעת-חוק אחת והצעה-לסדר-היום אחת מדי חצי שנה.
מאחורי קנוניה זו התחבאו מזימות נוספות - ביניהן כמובן המזימה להעלות את אחוז החסימה, כדי למנוע את כניסת הכוח החדש לכנסת הבאה, וכן שינויים נוספים בתקנון הכנסת, במגמה דומה.
הופעת הכוח החדש בכנסת, שגרמה לחידוש עניין הציבור והנוער במוסד זה, רק הבליטה עד כמה רחוקה הכנסת מן המציאות במדינה, ומבעיות אזרחיה. הדבר בלט בעשרות דיונים. הכנסת עשתה מעט מאוד במה ■שנגע לחיי האזרחים. עיקר תפקידה היה במתן גושפנקה אוטומטית למעשי הממשלה.
עניינים אבסורדיים, כגון התנגדות לניתוחי מתים, העסיקו את הכנסת במשך הרבה עשרות שעות. הדיונים הארוכים על תקציב המדינה נערכו, בעיקרם, אחרי שהכנסת כבר אישרה את כל התקציב בהצבעה סיעתית אוטומטית. רוב הדיונים הסיעתיים היו בבחינת השחתת דברים לריק, מאחר שלא נסתיימו בקבלת החלטות כלשהן.
כאשר חנך יו״ר הכנסת קדיש לוז בסוף השנה הראשונה את מישכנה החדש של הכנסת, בעל הממדים