״חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח נלאיתי נשוא,
ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה איני שומע, ידיכם דמים מלאו״... (ישעיהו א׳ 15-14).
״פרחי פורעים, אשר בהפקירא ניחא להם... הזהרו משורש פורה ראש ולענה זה. מסוכנים הם לא רק לערכים הדתיים אלא גם לאומה כולה״.
כך, בסיגנון זה, ולעיתים אף גרוע ממנו, כונתה פעילותנו בפי ״שלומי אמוני ישראל״ בכנסת. על מה זכינו לסגנון הזה, לגסות הרוח העוברת כל גבול של נימוס בין בני-אדם, שלא לדבר על נימוסיה הקפדניים של הכנסת? מדוע הפכנו לאוייב הציבור מספר אחד בעיני כל ח״כ מכל פלג של המפלגות הקרויות, משום מה, דתיות ? אולי פשוט משום שאמרנו את האמת.
וזה היה מה שהפחיד אותם ביותר. האמת כפי שהיא, בלי מישחקי מילים וגינונים של אידיאולוגיות ופסבדואידיאולוגיות. אמרנו, שאנשים אלה המציגים את עצמם כמגיניד. הנלהבים של דת ישראל, הם במקרה הטוב נציגיו של פלג סוטה בדת זו, אם לא, פשוט, נציגיה של קבוצת-לחץ עצומה: ״חברת-דת ביזנס בע״מ״.
יש לנו יחס של כבוד לאנשים דתיים. יש בינינו אנשים שהם דתיים בעצמם. אבל קשה לנו להאמין שאלה הם -.כסיס באיצטלה דתית, הם דוקא נציגיה האמיתיים של אמונת ישראל. קשה, משום שאנו מכירים אנשים דתיים אחרים, הנוהגים אחרת, שלא הסכמנו כמעט לאף מילה אחת משלהם, אבל ידענו לכבד אותם.
מה מקומם של סוחרי הדת במנגנון המישטר הקיים ? לקראת מה הם דוחפים ? את מי הם משרתים ? על כך ניסינו לענות בכנסת. הדברים של ח״כ פורוש, המצוטטים בראש העמוד, נאמרו בתגובה לשיירת השבת שעלתה לירושלים, ביוזמת תנועת העולם הזה - כוח חדש, מיד לאחר הבחירות לכנסת השישית. לשיירה היו שתי מטרות: האחת, למחות נגד הסכם הקואליציה של טדי קולק עם המפד״ל בעירית ירושלים; השנייה והעיקרית - להזהיר מפני מה שעתיד לקרות בהקמת הממשלה.
מיד לאחר הבחירות הצענו להקים קואליציה ממשלתית בלעדי המפלגות הדתיות. היא היתה מונה 62 חברים נגד 58. אמרנו כי סיעת העולם הזה - כוח חדש תתמוך בקואליציה כזאת (בלי להצטרף אליה, כמובן), אם זו תגשים כמה מעקרונותינו. ניתן להניח כי שתי הסיעות הקומוניסטיות היו תומכות בקואליציה זו, אם היתה מורנה להגשים תוכנית מינימום מוסכמת. לקואליציה כזאת יכול היה להיות רוב של 67 נגד 53. הצעתנו זו לא נתקבלה. מדוע?
משום שהמפלגות הקרויות דתיות אינן רק השותף הזול ביותר לחוגי השחור במישטר המשלמים במטבע הכפיה הדתית ומקבלים את התשלום בהצבעות למען מימשל צבאי, מדיניות ביטחוניסטית וחוסר מדיניות כלכלית; אלא מפני שהם גם שותף פעיל לכוחות אלו•