,עליו מראש. במשך שבוע תמים קויים מגע הדוק עם המשטרה, ומעולם לא שמענו אף רמז של התנגדות למסע, אף לא רמז של טענה כאילו מסע זה נוגד חוק כלשהו.
על כן נדהמנו, בהגיענו למקום האיסוף ליד מוצא, כאשר נתקלנו במחסום משטרתי. נאמר לנו, כפי שציין הבר-הכנסת שם-טוב, כי הכרזות על מכוניותינו הופכות את המסע להפגנה. הודענו מיד על נכונותינו להסיר את הכרזות. ואז שלפו קציני המשטרה תירוץ אחר, מופרך עוד יותר, שעוד אעמוד עליו.
כאשר ראינו כי זכותנו החוקית, כאזרחים בני-חורין, נדרסה בדרך אלימה על-ידי פעולה בלתי-חוקית של המשטרה, התחלנו באופן ספונטני להפעיל בפעם הראשונה בארץ את כללי ההתנגדות הפסיבית, הבלתי-אלימה. שכבנו על הכביש לפני מכוניותינו. צעירים וצעירות השתטחו לפני גלגלי מכוניות-הגרר שהובאו למקום, ובכך עצרו אותן תוך סיכון נפשם.
במשך ארבע שעות וחצי היה הכביש הסום ובמשך ארבע שעות והצי היה נטוש הקרב בין אלימות המשטרה ואי-האלימות של נוסעי-החופש. אין מילים בפי כדי לתאר את אומץ-הלב והשליטה העצמית העילאית של חברי במסע זה, צעירים וקשישים כסופי-שער, גברים ונשים, פרופסורים ופועלים.
תחילה איימו עליהם מאתיים שוטרים חמושים באלות, בקסדות ובמגינים. כאשר לא נרתעו, הסתערו עליהם שוטרים בלתי-חמושים. בחורים ובחורות נגררו על הארץ, ספגו מכות ובעיטות - לא פעם ופעמיים, אלא עשרות פעמים. לפחות שלושים מבין משתתפי המסע נפצעו קל. בגדי כולם נקרעו. אחד-עשר איש נעצרו על לא עוול בכפם.
במשך כל אותן השעות הארוכות לא הרים אף אחד ממשתתפי המסע את ידו על שוטר. הם שכבו מול הסתערות השוטרים, כשזרועותיהם ורגליהם שלובות, ובפיהם שירה שנמשכה שעות.
מי שמפקפק בכך, יכול לראות את מאות התמונות שצולמו באותו מעמד (או משכב): את יומני הקולנוע ואת דיווח הכתבים המקומיים והזרים שנכחו במקום. אני מחזיק כאן בידי עשרות המונות, הוכחות חיות להתאפקותם האמיצה של המוכים והנגררים.
אני רואה חובה לעצמי לציין, כי שוטרים רבים התנהגו אף הם בהתאפקות, והביעו לנו בחשאי את הזדהותם עם מאבקנו. כך, למשל, השקה אותי אחד השוטרים בקוניאק מפני שסבר בטעות - כי התעלפתי משום שנגררתי על הכביש. לעומת זאת, בלטו כמה שוטרים באכזריותם הרבה. בייחוד סבלו מכך הבחורות שהשתתפו במסע. הן נגררו באופן ברוטאלי, נזרקו על סלעים ואף הוכו. למעלה מעשר בחורות נפצעו.
אולם, חברי הכנסת, ככל שרבה התמרמרותנו על ההתנהגות הבלתי-חוקית של המשטרה, הרי חזק שבעתיים זעמנו על האמתלה שנמצאה להתנהגות זו. אמתלה זו מוסיפה חטא על פשע. נאמר כי המשטרה מצאה לנכון למנוע את מסענו החוקי, מפני שנודע לה כי הנוער הדתי בירושלים התכונן להתנפל עלינו ולכלות בנו את זעמו. אנחנו לא פחדנו מפני אפשרות זו. היינו מקבלים את האבנים והמהלומות של צעירים דתיים מוסתים באותה אהבה ובאותה אי-אלימות והתנגדות פסיבית, שבהן קידמנו את פני מהלומות המשטרה. כי לא השנאה פועמת בלבנו, אלא אהבתהחופש, ובעד אהבה זו מוכנים אנו לסבול.
אך הבה נבדוק, רבותי חברי הכנסת, מה טיבה של טענה זו. המשטרה מונעת אזרחים מלעשות מעשה חוקי, מפני שמישהו אחר מאיים עליהם במעשה בלתי-חוקי. המשטרה מכה אותנו, כדי להציל אותנו ממכות של בריונים מפירי חוק.