התיתכן טענה אבסורדית יותר, פסולה יותר 1 האם אין זה עידוד גלוי למעשים בלתי-חוקיים ? האם אין הדבר הופך את המשטרה לכלי-שרת בידיהם של מפירי חוק, לשותפים לדבר עבירה?
הדבר מזכיר את תירוצי המשטרה הגזענית של אלאבאמה, האוסרת מסעי-חופש כדי להגן, כביכול, על נוסעי-החופש מפגי אבירי הגזע העליון. איני רוצה להזכיר דוגמות מבעיתות יותר, כאשר הושמו יהודים במעצר-מגן - ״שוץ-האפט״ - כדי להגן עליהם, כביכול, מפגי זעם ההמון הארי.
אולם, רבותי חברי הכנסת, איני מאמין לרגע שטענה זו משקפת את האמת. גם איני מאמין, שהנוער הדתי התכונן באמת להמטיר עלינו אבנים ומהלומות, ביום שבת קודש, בעוברנו בשכונות החילוניות. האמת היא אחרת לגמרי. ידוע לנו, כי ההחלטה למנוע את מסע שיירתהשבת נתקבלה ביום השישי על-ידי ראש-הממשלה, והיא נמסרה למפקד משטרת ירושלים יום שלם לפני שהנוער הדתי התחיל להתרכז, כביכול, בסמטות ירושלים. מסתבר, שמשטרת ירושלים אינה מעסיקה רק מודיעים, אלא גם נביאים.
מדוע רצה מר אשכול למנוע שיירה זו בכל מחיר? האם נתעוררה בו אהבת-פתע למר טדי קולק, עד כי רצה להצילו מפני מחאתנו ? האם הצטרף, חלילה, לרפ״י?
אני מניח כי ההסבר פשוט יותר. השיירה נועדה, בין השאר, להזהיר מפני חקיקת חוק שבת...
קריאה : מה עשיתם ליד המוזיאון?
אגנרי: התכווננו לעבור דרך המוזיאון, ומשם להמשיך העירה.
ואילו מר אשכול מתכונן, כנראה, להרכיב קואליציה שתחוקק חוק כזה. לקואליציה זו הוא רוצה למשוך גם מפלגות דתיות. דבר זה מסביר את הפקודה שניתנה למשטרה, ואולי גם את התנהגותן התמוהה של מפלגות מסויימות, שציוו על חבריהן שלא להשתתף במסע-חופש זה.
הדיווח של ״קול ישראל״ היה כוזב בפרטים רבים, כמעט בכל הפרטים. ״קול ישראל״ הודיע שנכנענו, וכי נכנסנו לעיר בנפרד, כל מכונית לחוד, והמשטרה הצליחה למנוע את כניסתנו. האמת היא שעלינו כשיירה מלוכדת, כמנצחים, והתצלום יוכיח. המשטרה היא שנכנעה, והיא חדלה ממעשיה הבלתי-חוקיים.
נצחוננו בשבת זו הוא אות לבאות. מנוי וגמור עמנו להפעיל את זכותנו החוקית לחיות כבניחורין בארץ זו, אשר למען חירותה שפכנו את דמנו. המאבק הבלתי-אלים למען החופש מכפיה דתית רק התחיל בשבת זו, והוא יימשך עד להפרדה גמורה בין הדת והמדינה - לטובת המדינה ולטובת הדת גם יחד.
ברוח זו אני מציע לכנסת לדון בהצעתנו.
לאחר מכן הגיע תורו של מנחם פורוש, שצוטט כבר לעיל. הוא פתח מיד בהתקפה ארסית על סיעתנו ועל אבנרי אישית (״הכנעני הזה... חבר הכנסת הזה... הוא עוד לא הספיק לחמם את הכיסא שלו בכנסת, וכבר הוא מארגן פרעות...״). הוא לא הזכיר את שמו של אבנרי כדרוש לפי התקנון, כי הינו בגדר ״דבר אחר״. ההשמצות גרמו לקריאות ביניים חריפות. יכולנו לבקש את מחיקתו מן הפרוטוקול, אך אבנרי הודיע ליו״ר שהוא מוותר על כך. לכבוד תיחשבנה לו.
אחרי דברי-התשובה של שר-המשטרה, שמצא לנכון להדגיש את התפקיד המרכזי של אנשי העולם הזה -
כוח חדש בשיירה (תוך ציון שח״כ שם-טוב הסתלק לפני תחילתה, ותמיהה מדוע הוא עכשיו קיצוני יותר), בא הורה של חרות. היא השיגה את רשות הדיבור בדרך היחידה האפשרית במיקרה כזה - על ידי בקשה להעביר את ההצעות לוועדה (כלומר, שידונו בהצעות באחת מוועדות הכנסת, תחת להורידן מסדר-היום, כבקשת הממשלה, או לדון בהן במליאה, כבקשתנו).