בכך, שלולא הם, לולא גבורתם, היתה הפרוסה עבה יותר. לכן חשוב להכריז כאן: לא דובים ולא יער, לא אלון ולא יערי.
מפ״ם ואחדות-העבודה, מפא״י והליברלים העצמאיים, שנתנו ידם לחיקוק נפסד זה, תוך הפרה גלויה של הבטחותיהם ומעילה מפורשת באמון הבוחר, לא פעלו מתוך כורח.
יש להם רוב קואליציוני גם בלי המפד״ל. והרי כולנו יודעים שעשר גדרות-תיל ושומרים חמושים לא היו חוסמים את דרכה של המפד״ל אל הקואליציה.
לכן, אין זו סתם בגידה בעקרונות. זוהי גם בגידה בלתי-נחוצה, בגידה מיותרת, בגידה שמקורה בחולשת-אופי ובלא-איכפתיות לגבי חירות האדם.
גם כזב שני יש להפריך כבר בראשית הדברים.
בעלי חיקוק זה מנסים להעמיד פנים כאילו אין כאן הפרת הסאטום-קוו, אותו סטאטוס-קוו שהוזכר בסעיפים 61/62 של קווי היסוד משנת 1959, שלא שונו עד היום: ״הממשלה תימנע כפייה דתית ואנטי-דתית מאיזה צד שהוא... הממשלה תשמור על הסטאטוס-קוו במדינה בענייני דת.״
סטאטום-קוו זה לא היה קיים מעולם. הוא כולו אגדה. הוא גמיש כמו מאסטיק, ונמצא בתנועה מתמדת - תמיד בכיוון אחד: לעבר כפייה דתית קיצונית יותר, חשוכה יותר.
הצעת חוק זו היא הוכחה בולטת לכך.
היא מתעטפת באליבי של חיקוק סוציאלי להבטחת מנוחתו של העובד היגע.
אולם זוהי הסוואה בלבד, כשם שכל הצעת-החוק הזאת היא מלאכת-מחשבת של הסוואה, ששום אלוף בצה״ל לא היה מתבייש בה מבחינה מקצועית.
אני זוכר, כבוד שר-העבודה, כאשר אתה באת לחזית הדרום וקיבלת על עצמך את הפיקוד. אני הייתי אז טוראי פשוט. אחד הדברים הראשונים שהתחילו אז לשים עליהם את הדגש היה שיכלול שיטות ההסוואה...
מין: איזה סיפור אתה מספר על חזית הדרום? על מה אתה מדבר?
אמרי: על הסוואה. קאמופלאז׳ בלעז.
מה שנדון כאן אינו הגנת המדינה על מנוחת העובד, אלא התערבות גסה של המדינה בחופשהאדם, לשם כפיית מצווה דתית.
ייתכן שעובד שכיר זקוק לכך שהמדינה תגן על זכותו לנוח יום בשבוע, כי אולי אין לו האפשרות לסרב לעבוד כאשר מעבידו דורש זאת ממנו. אולם אדם עצמאי זכאי להחליט בעצמו אם הוא רוצה לנוח, מתי הוא רוצה לנוח, באיזה יום בשבוע, באיזה שבוע בחודש. אין שום זכות למדינה להתערב ברצונו זה.
מה שהאדם עושה ביומו החופשי - זה עניינו בלבד!
אם המהנדס הולך בשבת לבית-המלאכה שלו כדי לעבוד על המצאה שהיא תוכן חייו; אם בעל-המלאכה הולך למדגה כדי לתקן כמה מכשירים ביתיים שלו; אם חנווני רוצה לטפל בשבת בסחורתו - איזו זכות יכולה להיות למדינה להעניש אותו על כך בקנס של 1000 לירות ?
הבה נקרא לילד בשמו: זהו חוק שבת.
זהו צעד חשוב קדימה לקראת אותו חוק-שבת ארצי, שהשר זרח ורהפטיג ניסח בשעתו: חוק שמטרתו להפוך כל שבת ליום כיפור ואת כל הארץ לבני-ברק.