יותר ויותר תכופות, דלת אחורית פתוחה כדי לשחרר את עצמו מחובות בלתי-נעימות, שהוא מטיל על זולתו.
אולי מותר להזכיר בהקשר זה - אם אנו עוסקים כבר בענייני שבת - את הדו״ח שהופיע לפני כמה ימים בעתון הארץ. ממנו למדנו שלשרים במדינת ישראל יש נוהג להחליף בלילשבת את שלטי המספרים של מכוניותיהם - להסיר את המספר הכחול, הממשלתי, ולהציב מספר כתום - ואז ממשיכה המכונית לנסוע בשבת.
לגבי שרים המטילים מצוות של כפייה דתית על האזרח - מסופקני אם זה תואם את האסתטיקה הצרופה.
והנה באה הצעת-חוק זו ומשחררת, בדלת האחורית, את המפעלים הקרובים ביותר לאותן מפלגות שנתנו ידן לכפייה דתית זו. בקיבוץ ובמושב - מותר; במושבה - אסור.
הצעת-החוק קובעת כי לחברי אגודה שיתופית חקלאית מותר לעבוד במפעלים ובבתימלאכה השייכים לאגודה גם בימי שבת ומועד, אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק האגודה. אלה אינם שירותים חיוניים דווקא.
אם מתקלקל הטראקטור השייך לקיבוץ גבעת-פלוני, או למושב תל-פלמוני - אפשר יהיה לתקנו במוסך הקיבוץ או המושב, אפילו ביום שבת. אבל אם מתקלקלת מחרשתו של חקלאי במושבה השכנה - נגיד שדה-אלמוני - אסור יהיה לו, לפי החוק הזה, לתקן אותה בשבת בבית-המלאכה הצמוד למשק שלו.
אין לנו שום דבר נגד קיבוצים ומושבים. להיפך.
אבל עניין זה יוצר את ההרגשה הבלתי-געימה שמפ״ם ואחדות-העבודה - שבלעדיהן אין החוק הזה יכול להתקבל - משחררות את עצמן, בדלת האחורית, מן החוק הזה.
יש להגיד מילה אחת גם על הערבים.
אם מוסלמי או נוצרי גר במקום או ברובע שבו מהווים המוסלמים פחות משליש - הוא חייב לשמור על השבת היהודית. לא נאמר בחוק מהו ״רובע״. האם ואדי-ניסנאס בחיפה הוא רובע? או שמא חיפה כולה מהווה רובע? האם מדובר על מיעוט של שליש ביפו, או בשכונת עג׳מי ביפו? ואיזה צדק יש בכך שמוסלמי יהיה חייב לסגור את חנותו בוואדי ניסנאס ביום השבת, ואם הוא מוסלמי אדוק - יסגור אותה גם ביום השישי, ואם הוא נוצרי אדוק - יסגור אותה גם ביום הראשון ? יש פה אפליה כלפי הערבים!
כבוד היושבת-ראש, כולנו מבינים לאן הדברים הולכים, לאן הם מתקדמים.
הכפייה הדתית מתגברת ממשבר למשבר, מקואליציה לקואליציה, מבחירות לבחירות. עוד פרוסה ועוד פרוסה. קצת פה וקצת שם.
אמני האסטרטגיה, היושבים לא רק במפלגות שהיו קשורות פעם בפלמ״ח, אלא גם במפד״ל, אמני האסטרטגיה של הכיבוש הדתי - פיתחו שיטה: לכבוש קצת, להתמקם, להתבצר, ולכבוש עוד קצת, מקואליציה לקואליציה.
זהו מיצעד שכל-כולו לכיוון אחד: אל השיעבוד לכפייה הדתית. הוא מתקדם ומתקדם. וחבל לראות אותך, שר-העבודה, שניצחת פעם על מיצעדים יותר מפוארים - מנצח על המיצעד הזה.
רושמו של הוויכוח, שהתנהל בכנסת על הצעת החוק, היה מדכא. הובהר שוב כי סיעת היחיד שלנו נשארה הגוף היחיד בכנסת המוכן והמסוגל ללחום בכפייה הדתית ללא רתיעה.
על הנושא של תחבורה ציבורית בשבת עמדנו גם בעת הדיון על מדיניות משרד התחבורה: