הדתיים, כל זמן שקיים המנגנון העצום הזה, שהמדינה כופה אותו על הציבור הדתי.
אינני אדם דתי, גם אין אני חושב שאהיה אי-פעם דתי, אבל הייתי מאד מאד רוצה...
חזני: אל תתחייב.
אבנרי: אינני מתחייב, אני אומר שכיום אני חושב כך. אבל מי יודע ?
אני רוצה להגיד לך, חבר-הכנסת חזני, שאם יש איזה סיכוי שאדם כמוני, ואנשים כמוני, יקורבו אי-פעם לחיי הדת בארץ, הרי זה ייתכן רק הודות להתחדשות בחיים הדתיים - רק אם הדת תבוא אלי בציוויים מוסריים, ולא בחוקים כאלה.
אני מרשה לעצמי להגיד, שהנאום שנשא כאן אתמול חבר-הכנסת כהנא על מדיניות-החוץ של ישראל, ושבה באה לידי גילוי גישה מוסרית לעניני חוץ, עשה עלי רושם עמוק יותר מאשר כל חוקי הכפייה האלה. רק בצורה כזאת תוכלו אתם, אנשי הציבור הדתי, לפנות אל הציבור החילוני, לפנות אל הנוער החילוני, לנסות להכות שורשים בנוער זה. רק על-ידי שתבואו אליו בציורים מוסריים, לגבי מדיניות-החוץ, לגבי היחס למיעוט בארץ, לגבי אלף בעיות ובעיה שהחברה נתקלת בהן. זה לא יבוא באמצעות מפלגה דתית, עם כל הכבוד, אלא על-ידי חוקי מוסר דמוקרטיים. אבל התחדשות כזאת לא תיתכן כל זמן שהמנגנון של מפלגה אחת, בעזרת המדינה, ירבץ על הציבור הדתי בארץ.
לגופם של דברים - עוד שתי הערות קצרות, שכבר נשמעו, ואני רוצה להביע דעתי עליהן. ראשית, ההפרדה בין ספרדים ואשכנזים. חבר-הכנסת מנחם כהן, אני מבין את חששו המוצדק, שבעזרת הממשלה שאתה תומך בה, אם יהיה רב אחד בכל מקום - ישתלטו האשכנזים בכי1
רחבי הארץ. אני מבין זאת. אבל התיקון לזה הוא...
שחור: במקום שישנו אחד, הוא אשכנזי. ל״העולם הזה״ יש ציר אחד, והוא אשכנזי.
אבנרי: אולי לא תמיד יהיה. אינני מתחייב.
גרוס : רוצים להנהיג שם רוטציה.
אבנרי: ייתכן.
התיקון למצב הזה, הבר-הכנסת מנחם כהן, הוא שאתה, באמצעות המפלגה שלך ובאמצעות הממשלה שאתה תומך בה, תדאג שיהיו לפחות חמישים אחוז רבנים מבני עדות המזרח.
אבל אין להסכים לעקרון שהחוק יכיר בהפרדה בין אשכנזים לספרדים, הפרדה שקיימת אגב - רק בחיי הדת, והיא באה מן הדת. כל הענין הזה של ספרדים ואשכנזים בא מן החיים הדתיים. אין להסכים לכך שבאמצעות החוק נכפה את ההפרדה. כשם שאגו מתנגדים לחוקים מסויימים מפני שהם מפרידים רשמית בין יהודים ולא-יהודים, כך אנחנו צריכים להתנגד לחוק המפריד בין ספרדים ואשכנזים.
הבעיה השניה היא ענין המצבות, שכבר הוזכרה. המצב בשטח זה בארץ הוא בחזקת שערוריה. הוא מעמיד אנשים כמוני לפני ברירה אכזרית מאד: לוותר על כל העקרונות שלהם, או להיכנע לסחטנות. אני, אישית, עשיתי מעשה חמור מאד, ולא הקמתי מצבה לאבי, מפגי שאין אני רוצה להיכנע לסחיטה הזאת.
ברעם : זה באמת לא בסדר.
ההכרעה היתה באמת קשה מאד. אינני מוכן להיכנע לסחטנות, ולא נכנעתי לסחטנות. זו היתה