סחטנות. אני רואה סחטנות כאשר באים אל משפחה של אדם שנפטר בתביעות כאלה. פעם היו גובים היטלים מופרזים, בלי כל הצדקה, בשביל הקבורה. דבר זה תוקן. עכשיו אין גובים עוד היטלים מן הקבורה. אבל כאשר אתה רוצה, כעבור שנה, להקים מצבה באים בתביעות אסטרונומיות.
אסר1ר רזיאל-נאור: כמה עולה המכונית בה אתה נוסע ?
אורי אבנרי: חברת-הכנסת רזיאל-נאור, זה לוקסוס להקים כיום מצבה למת.
אסתר רזיאל-נאור: זה עולה קצת פחות מן המכונית. זו בושה לא להקים מצבה לאב.
אין לך במה להתפאר.
אורי אבנרי: אני מאד תמה עליך, על שאת משווה את הזכות לקנות, או לא לקנות, מכונית עם הזכות להקים מצבה למת. אדם עני אינו יכול להקים מצבה מפני שדורשים ממנו דרישות,
שאין אפילו להגיד עליהן שהן מופרזות. הבסיס שלהן עצמו פסול לגמרי. הצורך לשלם היטל כלשהו בעד הצבת מצבה הוא דבר פסול לחלוטין. וכל אזרח בארץ חושב שהוא פסול. לא תמצאו בארץ עשרה אנשים שיאמרו שאינו פסול.
הערה אחרונה הייתי רוצה להעיר לאותה סיעה שאיננה נמצאת כאן אתנו באולם. אני מתכוון לסיעת מפ״ם. השתרש אצלה מינהג מוזר: להטיף נגד חוק בקריאה ראשונה, כאשר הדיון הו* רחב; אחר-כך להצביע בעד החוק שהיא הטיפה נגדו. התירוץ הוא, שבוועדה ינסו לתקן. אחר-כך חוזר החוק לקריאה שניה ושלישית, ולמעשה כבד לא מתקיים עליו דיון רציני, ומצביעים באופן אוטומטי. איש לא שם לב שאותה סיעה, שקודם לכן דיברה בשצף-קצף נגד החוק, מצביעה בקריאה השניה והשלישית בעדו.
אין זה בריא לחיים פרלמנטריים. אם היא מתכוונת להצביע בעד החוק, תגיד זאת. תגיד שאין לה ברירה אלא להצביע יעד החוק, מכיוון שהיא שבויה בידי הקואליציה. אני חושב שמוטב למפלגה כזאת להגיד: אני נגד החוק, אבל בגלל חברותי בקואליציה - אצביע בעדו. אבל צריך להגיד דברים אלה בפירוש, ולא להעמיד פגים שכביכול יוצאים בהתקפה מוחצת נגד הצעת החוק, בשעה שמראש יודעים כי מחר יצביעו בעדת.
ביקורת על הצעת חוק והצבעה בעדה אינה מונופול של מפ״ם. עושים זאת גם במפלגות אחרות, אם כי בצורה פחות סדירה. גם ביקורת משעשעת נשארת בגדר ביקורת. כמו למשל בדבריו של מנחם כהן: ״אדוני השר, המחלקה לעניני קבורה במשרד הדתות הוציאה 284 רשיונות לחברות קדישא. קיימת הפקרות רבה בשטח זה. אביא דוגמות. בירושלים קיימות תשע חברות קדישא. בימי המנדט היו עשרים ושבע חברות קדישא. פירושו של דבר, כי חלה התקדמות-מה, וזה מעניין. ישנה חברה קדישא מרכזית, שהיא המסודרת לעומת האחרות: הברה קדישא של עדת הפרושים; חברה קדישא של עדת החסידים, עם מנהגים חסידיים: חברה קדישא של החברה המרכזית; חברה קדישא של הספרדים; חברה קדישא של התימנים: חברה קדישא של הבבלים; חברה קדישא של הכורדים ; חברה קדישא של המערביים; חברה קדישא של הבוכרים ; חברה קדישא של הזכויים וכעת יש חברה קדישא נוספת בשם ,שיר חדש׳״.
לנדאו: והמתים שרים.
כהן: אנו אומרים: לא המתים יהללו יה. נשאלת השאלה: לאן זה מוליך אותנו?
אבנרי: לקבר.