מובן שנציגי המפלגות הדתיות לא נשארו אדישים נובח ביקורתנו. ח״כ יעקב כץ שדיבר אחרי אבנרי, שימש להם לפה:
״אין זה פלא שקודמי, חבר-הכנסת אבנרי, בא בהצעה מפוצצת, אם כי הוא לא היחיד, להפריד את הדת מן המדינה. אין צורך, לדבריו, בחוק למועצות דתיות, אין צורך בשירותים דתיים של המדינה, אין צורך בחינוך דתי ותודעה יהודית. הסתמכו נא על חבר-הכנסת אבנרי וחבריו, שהם יבטאו את המצפון המוסרי בישראל, הידוע היטב לקוראי יצירותיו״.
אבנרי: אתה קורא ?
כץ: גם אני לפעמים נכשל וקורא,
שר הדתות, זרח ורהפטיג, התנגד לטענותינו זולת אחת. בהתייחסו למפ״ם, העיר השר ורהפטיג:
״לטענה אחת של ח״כ אבנרי אני מסכים, לענין הזה שהוא טען כלפי הישיבה בקואליציה ובאופוזיציה בבתאחת, גם אני חושב שזה פוגם במידה מסויימת במוסר הפרלמנטרי״.
לאחר מכן נתקבלה הצעת השר להעביר את ההצעה לדיון בוועדה. רק גח״ל וסיעת העולם-הזה - כח-חדש הצביעו נגד ההצעה. מפ״ם ורפ״י לא נכחו באולם בעת ההצבעה.
שנה וחצי לאחר-מכן, הובאה לדיון הצעת-חוק ״תקציבי השירותים הדתיים היהודיים״, אשר באה להמיר הוראות זמניות בחוק של קבע ולמסור את השלטון הלבדי על המועצות הדתיות לידי המפד״ל.
בעת הדיון הוכח בעליל, כי בחזית הכפייה הדתית אין תחליף לטיעתנו, ואנו עומדים על מישמר בודו ממש (להוציא כמובן, שתי הסיעות הקומוניסטיות, שדברי נציגיהם נקברים תחת עומס הז׳ארגון המארכסיסטי האדוק).
בעשר הדקות שעמדו לרשותו, הגדיר אבנרי בצורה ברורה את המצב העובדתי והטעים, כי מכל צורות חלוקת-השלל בין מפלגות המישטר הקיים, אין צורה גלויה יותר, ברוטאלית יותר, עזת-מצח יותר, מזו הקרויה מועצות דתיות.
המפד״ל מקבלת באורח לבדי את השליטה על עשרות מיליוני לירות, וזורקת פירורים דלים לשותפיה הדתיים.
ויותר מזה : אגב שליטה על חלק חשוב מחיי האזרחים, מספקת המפד״ל לחבריה ואוהדיה אלפי מישרות ומשכורות, וזה בהסכמת המיפלגות החילוניות, החל במפ״ם וכלה כליברלים העצמאיים, המעניקות את הסכמתן לכך בצורה צינית ומתחסדת, שנועדה להוליך שולל את הציבור.
אנו מצידנו הבלטנו השתלטות פיאודלית זאת בנאומינו על משרד הדתות וגם על כל יתר המשרדים הנתונים לשליטת המפד״ל.
הדיון על משרד הסעד נחשב לאחד המשעממים בכנסת, ורוב הסיעות משאירות אותו בידי (או בפי) הגשים שבתוכן. אווירת השיעמום פגה כאשר נשמעו דברינו, תוך רוגז גובר והולך מצד הדתיים.
הנאום התבסס על מחקר, בעזרת כמה וכמה מודיעים מחברי התנועה ואחרים. להלן אותו קטע בנאום הדן בכך:
ברצוננו להפריד בדברינו בין שני משרדי סעד:
משרד-הסעד המקצועי, הסועד את הנזקקים, ומשרד-הסעד המפלגתי, הסועד את מפלגתו.
יש להביע את הוקרת הציבור מקרב לב לעובדים המסורים, העושים ימים כלילות כדי להקל על סבל הנזקק - העיוור, הנכה, הילד המפגר ומשפחתו, הזקן, חסר-האמצעים. זוהי עבודה קשה, מפרכת, ובה עוסקים רבים ממיטב עובדי-הציבור, נוסף על המתנדבים והמתנדבות הפזורים בכל רחבי הארץ. כל הכבוד להם.