אך לא כן הוא. קיים מחנה הלוחם במימסד הדתי גם מן הצד השני, דוקא מנקודת-השקפה דתית עיקבית.
נציגו הבולט של מחנה זה, הוא הפרופסור לייבוביץ. על כן סרנו במחצית השניה של יוני 1968, לביתו של הפרופסור, כדי לאפשר לו להשמיע באמצעותנו את דבריו בכנסת. להלן מובאים הדברים, כפי שהושמעו במליאה :
כבוד היושבת ראש, מכאן ואילך אני מביא את דבריו של הפרופסור ישעיהו ליבוביץ, הוגההדיעות הדתי החשוב.
הפרופסור ישעיהו ליבוביץ על המימסד:
יש במימסד רק דיעה אחת: הקואליציה מהרב אונטרמן עד שולמית אלוני.
זוהי הקואליציה הקלריקלית-אתאיסטית, המסכימה לקבל שלטון משותף, מדינה חילונית הידועה בציבור כדתית.
אין לזה שום קשר עם היהדות. הקשר עם היהדות הוא דקלארטורי בלבד. ועל הקשר הדקלארטורי הזה עומדת השותפות בקואליציה הטמאה הזאת.
הפרופסור ליבוביץ יעל חוקי הכפייה הדתית:
חוקי עזר אוסרים נסיעת אוטובוסים במקומות מסויימים. אבל אין לזה שום קשר לחת.
מפני שדת ישראל אוסרת על יהודים לנסוע בשבת, ואינה אוסרת על אוטובוסים לנסוע בשבת.
חוקי הנשואין והגירושין גם הם אינם לפי חוקי-התורה. בוודאי שלא. חוק הגירושין והנשואין הוא חוק לריבוי ממזרים.
קודם-כל: אין במדינת-ישראל רבנות דתית. יש רק רבנות-מטעם.
הרבנות הקיימת היא מוסד חילוני, פקידות של רשות חילונית, הממונה מטעם רשות חילונית, ופועלת לפי חוקי רשות חילונית. זאת אומרת שאין לה שום סמכות דתית.
זה הוכח במינוי הרב גורן. בכהונתו כרב צבאי ראשי הוכח שאינו רשאי לדבר מה שהוא חושב, לפי דעת התורה, אלא רק מה שהממונים עליו אישרו. הוא קצין בצבא, ועומד לפקודת קצינים בצבא - ולכן הוא פסול מלהופיע כנציג התורה. הוא נציג הפיקוד.
גם כרב ראשי בתל-אביב הרב גורן הוא פקיד-ממשלה, שמונה על-ידי רשות חילונית. המדינה קבעה מי יבחר בו.
לכן, לגבי הנשואין, אין בתי-דין דתיים. יש בתי-דין חילוניים.
דת ישראל האמיתית ניצבת מול מדינת-ישראל. היא איננה חלק מן המימסד של מדמהישראל החילונית.
פרופסור ליבוביץ על מישרד-הדתות:
מישרד-הדתות הוא בכלל מוסד מתועב. מוסד מתועב מכל הבחינות.
היו"ר דבורה נצר: ח״כ אבנרי, המילה הזאת אינה הולמת את הכנסת.
אורי אבנרי: איני מביע כעת שום דיעות משלי. אני קורא מדבריו של הפרופסור ליבוביץ.
היו"ר דבורה נצר: בדרך כלל ציטוט יש לצטט בהסכמת המצוטט.
אורי אבנרי: אני ממשיך בהבאת דעתו של הפרופסור ליבוביץ על מישרד-הדתות.