מאותה קואליציה - מן הרב אונטרמן עד שולמית אלוני - שהיא כולה בדיעד. אחת בעניין המצב הקיים. שני הצדדים מעוניינים בו.
הפרופסור ליבוביץ על פולחן קדושת מלחמת-ששת-הימים :
הפעם ירושלים והר-הבית לא נכבשו בידי החשמונאים, אלא בידי המתיוונים.
אין לדבר הזה שום משמעות דתית.
בספר מלכים בי, פרק י״ד כתוב:״בשנת חמש-עשרה שנה לאמציהו בן-יואש מלך יהודה, מלך ירבעם בן-יואש מלך ישראל בשומרון, ארבעים ואחת שנה. ויעש הרע בעיני השם, לא סר מכל חטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא את ישראל. הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עם ים הערבה״. זה בערך מקונייטרה עד טיראן.
אני יודע שקשה לכם לשמוע!
היו"ר דבורה נצר: איני יודעת כמה זמן הקצבת לפרופסור ליבוביץ. אבל זמנו של חבר-
הכנסת אבנרי נגמר. אני מבקשת לסיים בדברי חבר-הכנסת אבנרי.
אורי אבנרי: ובכן, זהו בערך מקונייטרה ועד טיראן. ירבעם אף כבש זמנית את דמשק ואת חמת. הוא היה גדול מלכי ישראל מבחינת מלחמותיו וכיבושיו - והגרוע ביותר בעיני אלוהים.
עליו אמר עמום: ״בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מאדמתו!״ זאת ניבא עמום על מלך זה, והדבר נתקיים 35 שנה בלבד אחרי מותו של המלך. ישראל נמחתה מן המפה. עשרת השבטים נעלמו מן ההיסטוריה.
זוהי האובייקטיביות של התנ״ך, שאינו מכחיש כלל מי היה המלך האדיר והכובש הגדול. הוא לא עוטף את זה בשום עטיפה של קדושה.
לעומת זה, המלך שהוא מבחינת התנ״ך והנביאים הדמות של המלך הצדיק, אשר זכרו נשמר לדורות, זה היה אותו המלך אשר נהרג בדמי ימיו, בקרב שהפסיד אותו, ואיתו אבדה עצמאות ממלכת-יהודה - המלך יאשיהו.
זאת אומרת, מבחינת התנ״ך והנביאים ההיסטוריה אינה התגלות האלוהים.
בסוף חודש מאי 1967, סמוך למלחמת ששת הימים, בשיא המתיחות של המשבר הבטחוני בארץ, התנהל בכנסת הוויכוח השנתי השיגרתי על משרד הדתות.
ניצלנו הזדמנות זו להכרזה עקרונית, אשר הבהירה את יחסינו אל הדת היהודית; אצייר בקווים כלליים את תמונת הגישה הדתית שאנו מעריכים אותה, ואשר עימה אנו מוכנים ומסוגלים לחיות באחווה, בדו-קיום ואף בשיתוף-פעולה.
זוהי דת, אשר כל עיקרה הוא ציווי מוסרי. דת המשמיעה את קולה כאשר נעשה עוול -
לא רק ליהודים, אלא גם לאחרים: לכושים באלאבאמה, לאיכרים בוויאט-נאם, לסופרים בברית-המועצות.
דת הדוגלת באחוות עמים, בשוויון-גזעים, דת המרימה את קולף בלי מורא ובלי משואפנים, כאשר צדק מוחלט זה נפגע - אם לגבי בני הרוב העברי בישראל, אם לגבי בני המיעוט הערבי בה.