דת כזאת - ליבנו פתוח להידברות עמה. דת כזאת - רבה תהיה השפעתה על הדור החדש, הגדל בארץ זו, ושהתנגדותו לדת נובעת מן הנסיון לכפות עליו דברים בניגוד לרצונו ולמצפונו.
דת כזאת - תהווה כוח חי, אשר עמו נרצה להתמודד בדו-שיח פנים אל פנים, תוך נכונות להשפיע - ולהיות מושפעים.
מעולם לא רצינו בריב-אחים, בפולמוס עקר, בהפגנות אלימות ובהשמצה הדדית. פנינו לוויכוח אמיתי, להתמודדות של דיעות, להתחרות במישור הציוויים המוסרים.
בשעה זו, שהיא שעה של חשבון-נפש לכלל ולפרט, כשאנו מביטים לתוך תהום פעורה של זוועות המלחמה שאיננו רוצים בה, כשגורל אכזרי מאיים לשפוך דם של דתיים וחילוניים כאהד - אנו אומרים דברים אלה מן הלב, ומקווים שהם יגיעו אל הלב.
״דברי הצנחן אשר, מקיבוץ יפעת:...
״כשעלינו להילחם בירושלים, לא היינו משחררים, ולא היינו דמויות היסטוריות. אני חושב שזו היתה הרגשתם של כולם: היינו חיילים שיש להם משימה, והם רוצים לבצע אותה״.
״לא היתה לנו הרגשה של שעה היסטורית - מה שאחרים עשו מכל הענין״.
״...אחרי הכניסה דרך שער-האריות, כשהיתה כבר המלחמה בפנים, החבר׳ה כבד הגיעו לכותל, והמשיכו הלאה נגד הצלפים... הופיע שם הרב גורן - ועל כולם הוא לא עשה ר-שם מיוחד״.
״בזמן שהיו הרבה חיילים מחוץ לשער-האריות, יצאה מהשער קבוצה של ארבעה ערבים די מבוגרים ואשה. הם לקחו בתוך שמיכה ילדה. הם לא אמרו שזאת היתה ילדה. היא היתה מתה. הם עשו לה בור, ושמו אותה, וכיסו את הבור״.
״אני חושב שזה היה המומנט שנתן לכולם - קוראים לזה: עימות עם עצמם. עם קצת רגשות אנושיים, הרבה יותר עמוקים ׳מכל ההתרוצצות הזאת של הרב גורן שם״.
(קטע מתוך הספר ״שיח לוחמים״)״
עד למלחמת ששת הימים היו עסקני הדת עסוקים בהסתערות על ניתוחי המתים. אך כאשר פרצו חיילי צה״ל אל הכותל המערבי - נפתח פרק חדש לגמרי. העסקנים האורתודוכסיים הפקיעו לעצמם את הכותל, בחינת אחוזה ״מפד״לית-דתית״ נוספת.
שאלנו את הפרופסור ישעיהו לייבוביץ לדעתו על-כך. להלן תשובתו:
״בימינו הפך הכותל לדיסקוטק דתי. מה שיש לעשות בכותל, זה אני למד משני מאורעות בעלי משמעות דתית עמוקה מאד. האחת מתולדות ישראל, והאחרת מאומות העולם.
בתולדות ישראל, מעשהו של המלך הצדיק חזקיהו, אשר חידש למעשה את שלטון התורה בעם יהודה, שעבד עבודה זרה, הוא מן הדמויות הנערצות ביותר במסורת הדתית הישראלית ובין המעשים הגדולים שהוא עשה: ״הוא הסיר את הבמות ושיבר את המצבות וכרת את האשרה וכיתת את :נחש הנחושת אשר עשה משה״.
זה יותר מאשר האבנים אשר הניח הורדוס הרשע, אבני הכותל המערבי. את נחש הנחושת עשה משה רבנו על פי הגבורה. אבל לאחר שהנחש הפך אובייקט של פולחן, של קדושה״ המלך חזקיהו כיתת אותו, והתנ״ך מונה את זה בין הדברים הגדולים מבחינה דתית.