רק האמינה בכך - וגם אם פעולתה כלל לא השפיעה על ההריון.
בראש הפעולה השקטה עמד גדעון האוזנר, ונתנו לה יד גם הנשים של המערך דאז. לאט-לאט צורפו יהד
קולות הח״כים המצביעים - מבלי שהדתיים הבחינו בכך.
ואז, ברגע המכריע, כשהורמו הידיים בהצבעה על ההסתייגות של האוזנר, שנועדה לבטל את הסעיף כליל, נדהמו הדתיים להיתכח שיש רוב נגדם. שוב הוזעקו הח״כים של המזנון ושוב נימנו הקולות. התוצאה: רוב של 19 נגד 16, לביטול הסעיף. באותו רגע פרצה באולם הפגנת שמחה, שלא ראינו שם עדיין
כדוגמתה. אנשי המערך שמחו ועלזו, כאילו כיפרו על עשרות הצבעות מבישות, בהן נאלצו, בחריקת שיניים,
לעזור לכפייה הדתית נגד מצפונם. אמרה אחת הנשים: ״אני סתם מבסוטה שפעם אחת הם לא רוכבים עלינו!״ אמר ח״כ שני: ״זה נצחון של האור על החושך!״
כל זה לא היה אפשרי אילו התכוננו לכך הדתיים מראש. כי אז היו פונים אל הנהלת הקואליציה ומפעילים את המשמעת. הם סברו שהוליכו אותם שולל. לכן זעמו שבעתיים. ח״כ משה אונא מהמפד״ל השתמש בסמכותו כיו״ר ועדה ותבע שלא לקיים באותה ישיבה את הקריאה השלישית והסופית. זוהי דרישה בלתי רגילה מאד, ואונא קיזזה, כנראה, להפעיל לחץ מאחורי הקלעים לביטול ההצבעה. הוא לא הצליח בכך.
מובן שאי-אפשר היה לשנות את החלטת הכנסת למחרת היום, בלי לגרום לבזיון ציבורי חמור.
גם לולא היתה הכפייה הדתית קיימת כלל, גם לולא השתנה הסטאטום-קוד מקואליציה לקואליציה ומשנה
לשנה - גם אז היה צורך לקדש מלחמה על קיומן של המפלגות הדתיות.
וגם אז היינו מטביעים אות-קין של בגידה על מצחה של מפלגה חילונית הנותנת את ידה לחיזוקן ולביסוםן.
כי המפלגות הדתיות הן סרטן בגוף המדינה - בזכות עצמן, בזכות מהותן.
סרטן המסכן את עתידה של ישראל, ההורס את תאיה הבריאים, המרעיל את רקמות גופה.
כדאי לנתח מחלה זו במילים מפורשות.
אילו רצינו להסתפק בהגדרות עדינות, היינו אומרים כי המפלגות הדתיות הן השותפות הזולות ביותר לכל גורם רע ושלילי במדינה.
מימשל צבאי? עסקני-הדת מצביעים בעד (תמורת אותו בנק אלוהי).
פעולות-תגמול? מיבצע-סיני ? שלטון נערי-החצר, בשיא תקופת בן-גוריון ? מדיניות כלכלית ריאקציונית? חוקים דראקוניים ?
בבקשה, הקולות הדתיים מובטחים. להם לא איכפת. אותם מעניין רק לקבל עוד נתח קטן של כפייה דתית.
נתח כזה נחתך מגופו של הציבור החופשי. אבל לשלטון אין הוא עולה דבר. מטבע הכפייה הדתית היא הזולה ביותר לכל שליט. לכן כל-כך נוח לתת אותה.
בן-גוריון שילם. אשכול שילם. כל שליט ישלם ברצון.
לכן התעקשה מפא״י לצרף את המפד״ל לקואליציה כשותף בכיר. היא לא רצתה להישאר לבד בממשלה עם מפ״ם והליבראלים-העצמאיים - כי אלה היו דורשים אז מטבעות אחרות לגמרי. ואילו אחרי צירוף המפד״ל, ירד מחירם של מפ״ם והליברלים-העצמאיים לנקודת האפס.
בקיצור: קיום המפלגות הדתיות הוא ערובה למניעת כל שינוי במדינה. הוא ערובה להמשך השלטון מקיים, יקרה אשר יקרה.
כל עוד תהיה קיימת המפד״ל ככוח ממשי, יהיה קיים הציר מפא״י-מפד״ל.
וכל עוד יהיה קיים ציר זה - לא זאת בלבד שאי-אפשר יהיה לחסל את המישטר הקיים, אלא שאי-אפשז' יהיה אפילו לחולל בו שינוי רציני כלשהו לחיוב.