תשעה עשר חודשיה הראשונים של הכנסת השישית היו בעיקרם ״כלכליים״.
התקופה שלפני בחירות-1965 היתה תקופת השקר הגדול. התעסוקה היתה מלאה. משכורות הועלו. בשוק שרר שפע. הכל עמד בסימן הסיווג החדש. המישטר שר שירי הלל לעצמו, בניצוחו של שר הכלכלה וראש שרי הבחירות של המערך דאז - פנחס ספיר.* לאזרח הוצע לתמוך במערך, כדי לשמור על השפע היחסי.
מערכת-הבחירות של המערך לכנסת השישית לא היתה מבוססת על תוכנית כלכלית חדשה, או על הצעות חדשות לפתרון בעיות המשק. במידה שהמערך השמיע דברים חיוביים, היו אלה כזבים, שהופרכו כולם, ללא
יוצא מן הכלל, כבר למחרת הבחירות. במקום יציבות כלכלית, חל זעזוע כלכלי. גלים של אבטלה הציפו את
ריכוזי העולים ואת העובדים העירוניים, והפעילות הכלכלית כולה רפתה והלכה.
מול הממשלה ניצבו אלפי מובטלים - מפגינים באשדוד ובאשקלון, בדימונה ובקרית-שמונה. הממשלה גילתה חוסר אונים. לא היתה מצויה באמתחתה שום תוכנית כלכלית, כיוון שטרם הוקם במדינה מוסד כלכלי רציני,
המסוגל לעבד תוכנית כלכלית מציאותית. מה גם, שאפילו קיים היה מוסד כזה, ספק רב אם עבודתו היתה
מביאה תועלת כל-שהיא. קבוצות הלחץ, המרכיבות את המישטר, מתנגדות היו לכל הצעה העלולה לפגוע בהן.
לפיכך לא נשאר מוצא אלא לגבב שלל סיסמאות חסרות ממש, ולהצביע עליהן כעל תוכנית כלכלית, העשויה כביכול לפתור את בעיותיה הכלכליות של המדינה.
מילת הקסם היתה ״מיתון״. ספיר העמיד פנים כאילו המציא הוא ״תרופה״ מופלאה זו, וכי לא במפתיע בא מיתון תהליכי המשק, אלא כוון על-ידו.
האמת היא אחרת. לפתע פתאום, בעת ובעונה אחת, נסתיימו עבודות בהיקף גדול: בניית נמל אשדוד, הרחבת מפעלי ים-המלח, כבישים, בניית כרמיאל וערד, הבנייה לעולים חדשים ועוד ועוד. כיוון שמאומה לא תוכנן לקראת מועד הפסקת העבודות, החל המשק לדהור במידרון המיתון. תחילה לא עמדו אנשי האוצר על ממדי האבטלה. נדמה היה להם, כי זוהי אבטלה שולית וחולפת, שפרצה אמנם באורח מקרי, אך בעקבותיה ירסנו המוני העובדים את דרישותיהם להטבות שכר.
הם לא הבינו, שניצוץ קטן של אבטלה בשדה-הקוצים הישראלי, יביא בהכרח לתבערה כללית. ואכן, פרצה תבערה כללית. גילוייה היו: פחד, מצוקה, צמצומים; דאגה בתל-אביב, חרדה בדימונה, תת-תזונה בבית-שאן.
מצב זה הבהיל את ספיר, ואחרי שנת מיתון באה שנה של אינפלציה; שנה של הדפסת מאות מיליוני לירות במרתפי בנק ישראל והזרמתם לשוק, שוב ללא כל תיכנון כלכלי.
* המעניין הוא, שתמיד לפני בחירות, מוצב פנחס ספיר בעמדת מפתח אחראית. גם עתה, בהתקרב הבחירות של 1969, הוצב ספיר כאחראי על המערכה מטעם מפלגת העבודה.