בנאום כלכלי, שנישא בראשית שנת 1967 בכנסת, עמד אבנרי על מה שכונה על-ידו ״הקו העקבי של הזיג-זאג הרצוף״:
אחרי שנת זיג של מיתון, באה שנת זאג של אינפלאציה.
אחרי שר-האוצר מיסטר זיג, שצימצם את הפעילות המשקית, בא עכשיו שר-האוצר דוקטור זאג, ההולך להדפיס כחצי מיליארד לירות חדשות.
ואולי, בשנה הבאה, יבוא שוב מר זיג, ויגיד שיש יותר מדי כסף בשוק, יש אינפלאציה, ודרוש מיתון.
התקציב המוצע לנו הוא תקציב גרעוני מובהק. מר ספיר מודה בעצמו שתחזית ההכנסות אינה ממשית. ממי יגבה את המיסים, שאת שיעורם העלה בשנה שעברה, ושלא הגיעו בכל זאת לתחזית שלוי מנהל האוצר מודה בפה מלא, שכל סכום אשר לא ייגבה ממיסים, ולא יבוא כהלוואה מחוץ-לארץ, יודפס במרתפי בנק-ישראל.
מלחמת ששת הימים שינתה את התמונה הכלכלית.
אופטימיות חדשה עברה על פני הארץ. מיליוני הדולארים של תרומות מילאו את קופות הממשלה. עם הגדלת מחזור המטבע, זרם דם חדש בעורקי הכלכלה.
הממשלה החליטה להשתמש במיליונים החדשים כדי ליצור למשך השנתיים הקרובות כלומר: עד לבחירות הקרובות, גאות כלכלית, בלי לרפא את מחלות המשק.
פירוש הדבר: משבר כלכלי חדש לאחר כינונה של הכנסת השביעית...
מה הם קוויו האופייניים של המישטר הכלכלי השורר במדינה ?
על שאלה זו ניתנה לנו ההזדמנות להשיב שבועות אחדים לאחר כינונה של הכנסת השישית.
תשובתנו הפתיעה רבים מבאי הכנסת. הללו הניחו כי בעבודתנו בכנסת נסתפק בשטחים הפוליטיים המובהקים, ושלא יהיה לנו מה לומר בנושאים כלכליים. והנה, כבר נאומנו הכלכלי הראשון זכה לתשומת לב רבה, ורבים ניגשו אל אבנרי לאחר תום הדברים, כדי להביע דעתם על נאום זה, מי לחיוב ומי לשלילה.
הנאום נישא בעקבות הצעת אי-אימון בממשלה שהוגשה מטעם סיעת גח״ל:
לא נביע אי-אמון לממשלה הזאת. נביע אי-אמון לכל המישטר הקיים - אשד גם הממשלה וגם בעלי הצעת אי-האמון (סיעת גח״ל) שייכים אליו. מדובר היום על סימפטום - מירוץההתייקרות הטורף והמטורף. אך אין כסימפטום הזה כדי לגלות את דמותו של המישטר.
דמותו הפוליטית של המישטר הזה מתבטאת בעובדה הפשוטה ש-17 שנה אחרי קום המדינה לא התקרבנו אף צעד אחד אל השלום. נשארנו מיבצר מנותק, מבודד ומצומק.
עבור כשלון היסטורי זה אנו משלמים (סכום עצום) בתקציבי בטחון - זאת אומרת שכל משפחה בישראל משלמת (סכום גדול) לחודש עבור אי-כישרונו של המישטר למלא את תפקידו המרכזי.
זוהי הסיבה הפוליטית להתייקרות הבלתי-פוסקת. היא נעוצה בדמותו הפוליטית של המישטר. בצדה קיימת הסיבה השניה, הנעוצה בדמותו הכלכלית.
אין זה מישטר קאפיטליסטי. כי הקאפיטליזם דוגל בהתחרות חופשית ובעידוד היוזמה...