הוקדשו כשעתיים בלבד:* לוויכוח על תקציב משרד החוץ - הוויכוח הפוליטי העיקרי של השנה - הוקדשו שלוש שעות.
הזמן מתחלק לפי גודל הסיעות, כך שקול האופוזיציה מוגבל ביותר. באופן רישמי מוסבר נוהל מגוחך זה בחוסר-זמן. אך מכיוון שמליאת הכנסת יושבת רק שלושה חצאי-יום בשבוע, זהו תרוץ קלוש ביותר. פעם בעתשיחה שאלתי ח״כ אופוזיציוני מדוע מתנגד הוא להארכת דיוני המליאה לחמישה ימים בשבוע. אותו ח״כ השיבני: ״לשם מה ? למה לי לשמוע נאומים, כשידוע מראש שהוויכוח לא ישנה אפילו אגורה אחת בתקציב ?״
שלושה ח״כים אחרים, שישבו ליד אותו שולחן במזנון, ניענעו בראשיהם לאות הסכמה. הם ידעו את האמת: הדיון על התקציב בכנסת אינו אלא בדיחה. מטרתו היחידה כיום היא לשמור על הצורה החיצונית, ולתת לאזרח• את האשליה שאמנם יש פיקוח פרלמנטארי על הסכום העצום הנלקח ממנו.
את הקריאה הראשונה פותח שר האוצר. בנאומו סוקר השר את המצב הכלכלי והכספי של המדינה ומציין את הקווים הבולטים של התקציב החדש. כעבור שבוע מתחיל הוויכוח הכללי, לו מוקצבות 14 שעות.
במושב הראשון ולקראת הדיון על תקציב המדינה - המיבחן הכלכלי הגדול הראשון של סיעתנו - ניסינו לעשות מלאכה שגזלה הרבה מזמננו. עברנו על כל אלפי הפרטים שבספרי התקציב, שקלנו נחיצותם וסבירותם, הגשנו מאות הסתייגויות, ובתום המלאכה נוכחנו לדעת כי למעשה בנינו הצעת תקציב משלנו. כך גם עשינו בשנים שלאחר מכן, לגבי כל תקציב ותקציב. שום סיעה לא דמתה לנו בכך. זו היתה עבודת נמלים שהצריכה לימוד חומר חדש, קריאת עשרות ספרים. שוחחנו עם כלכלנים, עובדי ממשלה, אנשי מקצוע, בדקנו חוות דעת, ניתחנו טבלאות ודיאגרמות, עד כי הפכנו למביני דבר בקשת רחבה של נושאים.
בעת הוויכוח הכללי הראשון בראשית שנת 1966 השמענו הערות מבוא. הצבענו על דרכים באמצעותן ניתן לקצץ בתקציב המדינה. רבים מדוברי הקואליציה לעגו לנו אז, אך העקרון שהוצע על ידינו אומץ תוך זמן קצר על-ידי ראש-הממשלה, לוי אשכול המנוח, בהביאו לאישור הממשלה תכנית לקיצוץ במנגנון הממשלתי.
כשהגיע תורו של אורי אבנרי לנאום, קם פנחס ספיר באופן הפגנתי ויצא מאולם המליאה. הוא ידע את תוכן הנאום, שפורסם בשבועון המסויים באותו בוקר.
כבוד היושב-ראש, שלושת הכרכים העבים של הצעת התקציב הממשלתית הם גל-עד מונומנטאלי של נייר, אנדרטה לחוסר היעילות ולחוסר הכשרון, לעצלנות המחשבה ולעקרות המעשה.
לפי תקציב זה יירד שליש מפרי עמלו של האדם הישראלי לטמיון. טמיון במובנה הכפול של המלה בעברית: טמיון שהוא אוצר הממשלה, וטמיון שהוא אבדון.
שר הטמיון בנאומו הארוך, ה״צ׳רצ׳יליאני״, לא ניסה כלל להעמיד פנים
היו״ר י. נבון: אני מבקשך להימנע משימוש בביטויים שאינם הולמים.
אבנרי: זו מלה עברית.
היו״ר י. נבון: אבקשך להימנע משימוש בביטויים כאלה לגבי שרים וחברי-הכנסת.
דיין: כשם שחובה לכנות חבר-כנסת בתואר ״חבר-כנסת״, כן חובה לקרוא לשר האוצר ״שר האוצר״.
אבנרי: אני מקבל את ההערה, למרות שאני חושב שהמלה העברית טמיון אינה פחות טובה.
דיין: אם כל חבר-כנסת יכנה את רעהו בשמות כפי שאנו חושבים אחד על השני...
אבנרי: ...נגיע רחוק מאד. אני מקבל זאת, אם כי אינני סבור שיש בכך משום פגיעה.
זו מלה עברית הולמת.
* במושב השלישי של הכנסת השישית הוכנס שינוי לחוק התקציב. אין הוא כולל יותר כל אומדן על ההכנסות: הצפויות.